נַ֭פְשׁוֹ גֶּחָלִ֣ים תְּלַהֵ֑ט וְ֝לַ֗הַב מִפִּ֥יו יֵצֵֽא׃
שד"ל
נשפת: לשון נשיבה והוצאת הרוח מן הפה, ומזה בהפוך אותיות נפש, כאשר מצאנו נפשו גחלים תלהט (איוב מ"א י"ג) שהכוונה נשימתו, וכן רוח ונשמה תחלת הוראתם האויר שבעלי חיים שואפים ומוציאים בפיהם כי ידוע בכל הלשונות כי המלות המורות על ענינים רוחניים נאמרו תחלה על ענינים גופניים.
תורה תמימה
אל בנתי וגו׳. אל בנותי – אללי בנותי נאיתבאר ע"פ מש"כ בעלי שמושו הלשון החילוק בין לשון לא ובין לשון אל, דהלשון לא יונח על דבר החלטי שאין גם להרהר בזה, משא"כ הלשון אל יונת על דבר שאין שלילתו בהחלט רק דרך רצון ובקשה, וא"כ אחרי שנעמי ע"פ הסברא הנ"ל דברה אתן כעל דבר שאי אפשר כלל שתתלוונה אליה הול"ל לא בנותי, ולא אל, ולכן דריש דהוא מלשון אללי, וכאומר אוי לי בנותי כי מר לי מכם, וכדמפרש. , כי מר לי מכם – בשבילכם, כי יצאה בי ובבני ובבעלי יד ה׳ נבר"ל בשביל שנשאו בני אתכן, שלא מן הדין. וי"ל כי דריש בי ובבני ובבעלי מלשון יצאה המורה על תנועה והפרזה גדולה, כמו יצאו ברכוש גדול, ופרצים תצאנה (עמוס ד'), ולהב מפיו יצא (איוב מ"א), וכדומה. ויתכן שהיתה כונתה במאמר זה להוסיף עוד טעם לפרודן מעליה ולא לחכות על בניה, יען דכיון דכבר נענשה בגלל החתון עמהן איך זה תוכל לשנות הדבר. .
(שם)
(שם)
אם למקרא
רוח חיים. נשמה ורוח יאותו לרוח גשמי ולרוחני שבבעלי חיים, ויש דוגמאות לרוב לשניהם בכתבי הקדש — והסגולה הזאת להשתמש להורות על הנשמה הרוחנית בשם שהוראתו ג"כ הרוח הגשמי איננה סגולה פרטית ללשוננו, ולפי דעתי כל הלשונות ילחצם ההכרח הלז, רק לדעת איזו הוראה קדמה לחבירתה, והטעם למה נתיחדו שני הדברים בשמותם אין כאן מקום להשתדל בו — והעד בלשון יון שיאמרו פניאומא בין לרוח החיוני והשכלי בין על הגשמי, וכן בלשון לאטין ספירינטוס, וכן בלשון הודו אַטְמַא — ושם נפש מצינו אותו ג"כ על ההבל היוצא מהפה לדעת ראב"ע איוב מ"א נפשו גחלים תלהט — אלא שמצאנו לנפש הוראה אחרת שלא מצינו לא לרוח ולא לנשמה והוא הוראת הגוף (עיין רד"ק ש' נפש) וזו ראיה שצדקו אזל ובפרט המקובלים באומרם שהנפש היא המדרגה הפחותה שבשלש והיא הכח הגופני.
רש"י
כמלך עתיד לכידור. לא מצאתי דמיונו ויש לפותרו באותיות המתחלפות רי"ש בדלית כמו אשכנז וריפת שבתורה (שם י) (ובדברי הימים א א׳:ו׳) אשכנז ודיפת וכן כתים ודודנים (שם) אף כאן לכידור כמו לכידוד כאותו המלך שהוא עתיד ליקוד באש של גיהנם והוא סנחריב שנתנבא הנביא עליו (ישעיהו ל׳:ל״ג) כי ערוך מאתמול תפתה גם היא למלך הוכן לשרוף חייליו יקד יקוד ודומה לו כידודי אש יתמלטו (לקמן מא) אם (ס"א אש) לפידים, אם (ס"א אש) להבות: