פרשנות מצטטת על איוב מא:יד

נגילה ונשמחה בך. הרי אלו שנים מעשרה לשונות של שמחה שנקראו ישראל, גילה, שישה, שמחה, רינה, פצחה, צהלה, עלצה, עליזה, חדוה, תרועה ^סגר"ל עשרה לשונות אלו נאמרו אצל ישראל בנחמתם בציון וירושלים, וכמו גילי בת ציון, שוש אשיש בה', שמחו את ירושלים, רני ושמחי בת ציון, פצחי רנה וצהלי, צהלי ורוני, עלץ לבי בה', ויעלוז לבי ומשירי אהודנו, ועבדו בני ישראל בחדוה (עזרא ו׳:ט״ז), הריעו לאלהים בקול רנה. , ויש מוציאין תרועה ומעיילין דיצה ^סדכמש"כ (איוב מ״א:י״ד) לפניו תדוץ דאבה, שהכונה תשמח את הדאבה והעצבות, ואין חבר למלה זו בכל המקרא. ומה דלא ניחא להדורש הזה לחשב את המלה תרועה הוא משום כי השם תרועה יונח ביותר לעורר רחמים ביום דין ולא לשמחה. .
(שם)

מאי בינייהו דג מקרטע - לאו בין רבי עקיבא וב"ה קא בעי דמחלוקתן מפורש בהדיא דלב"ה דוקא משימותו אלא בין בית שמאי לרבי עקיבא קאמר דתרוייהו מחיים מטמו ומפרש דאיכא בינייהו דג מקרטע פירוש שקופץ ומדלג בחוזק דלבית שמאי טמא ולרבי עקיבא טהור כיון דאם זורקו במים הוא יכול לחיות ומקרטע לשון כח וחיות גדול כמו שהביא בערוך מדאמר בילמדנו בפרשת בהעלותך וכיון שהוא יוצא ורואה את הנר מיד הוא מתחיל שמח ועומד ומקרטע לפניו תדוץ דאבה (איוב מא) מתרגמינן קדמיה מקרטע:

לכן. נפשה. הוא הרוח היוצא מהפה, וכמוהו נפשו גחלים תלהט (איוב מ"א י"ד):