עַל־כֵּ֭ן אֶמְאַ֣ס וְנִחַ֑מְתִּי עַל־עָפָ֥ר וָאֵֽפֶר׃ (פ)
מלבי"ם
ואז הודה איוב כי לא השכיל בכל ויכוחו, אבל גילה דעתו כי לא ליבו הלך אחר דברי פיו בכל זמן הויכוח, שבאמת בלבבו היה מאמין בהשגחה ובהישארות הנפש, וכל ויכוחו היה רק לנסות למצוא בזה דרך על־פי העיון והשכל, והיה דרך החיפוש לבד, כמו שאמר אדון הנביאים (שמות לג יח): "הראני נא את כבודך", שהוא גם כן חקר על זה מתחילה בדרך השכל, והוא התעסק בספר איוב שכולל חקירותיו ועיוניו בפרטים אלה, וכאשר ראה שאי אפשר להשיג מענה על פי השכל, ביקש שיודיעהו ה' בעצמו את כבוד משפטיו והנהגתו, כמו שהראה לאיוב, ויורהו ויאמר לו, ואז ניחם על עפר ואפר.
מגלה עמוקות
ויעתר יצחק לנוכח אשתו. ע"ד מ"ש רז"ל (איוב כט) ברכות אובד עלי תב"א נוטריקון "תפארת "בנים "אבותם "תרח "בגלגול "איוב לכן נקרא (דברים כו) ארמי אובד אבי לפי שאיוב הוא גלגול תרח לכן אמר (איוב מב) נחמתי על עפר ואפר על אברהם ויצחק אברהם ניתן בעפר קשתו יצחק נעשה אפר מקלה נמצא אלו הברכות באו לזרעו של איוב לפי שרשע לבן ראה שאין השכינה שורה על פחות] משני אלפים ושני רבבות מישראל ז"ש (בראשית כד) אחותינו את היי לאלפי רבבה יהי' לך לבדך השראת השכינה שאין אנו מבקשין לקדושה כמו שאמר ההוא רשע בגלגולא תניינא דיליה כד אסקוהו אונקלס בנגידא (דברים כג) לא תדרוש שלומם וטובתם כל הימים כי מילייהו נפישין ז"ש את הוי דייקא יהיה לך אשר לך השיב הרשע על זה ואין אני מבקש סיטרא דלך או שבקש על עשו הרשע שהוא יהיה העיקר לכן אמר את היי לאלפי רבבה ר"ל עשו שממנו האלופים יהיו גם כן ממנו הרבבה שהיו לישראל כמ"ש (יחזקאל טז) רבבה כצמח השדה ז"ש וירש זרעך את שער אויביו ר"ל יצחק שבא מטיפה קדישא יעקב הוא זרע שלו כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק כי עשו בא מזרעה של רבקה כמ"ש הכתוב ויהי יצחק בן ארבעים והי' עולה תמימה ואין בו סיג והטעם שהוליד לעשו לפי שנשא את רבקה שהיא בת בתואל ולבן אחיה לכן הולידה את עשו עז"א למה זה אנכי שאני הוא הגורם לזה הרשע ז"ש לבן וירש זרעך שהוא עשו את שער אויביו שהוא יעקב ולכן הוצרך יצחק להפוך ברכתו של אובד ויעתר כעתר זה שמהפכין בה כן הפך הוא הברכה ז"ש שובה ה' רבבות ר"ל שישוב הקב"ה ברכתו של רשע שיהיו אלופים של עשו גם כן לישראל והתחיל ברבבות:
רבנו בחיי
ואנכי עפר ואפר. ע"ד הפשט ואנכי עפר הייתי, ואפר אשוב, וזהו ודוי הצדיקים. וכן דוד ע"ה אמר (תהלים קג) כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו. וכן אמר איוב (איוב מב) על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר.