פרשנות מצטטת על איכה א:ב

ותשא כל העדה ויתנו את קולם. על דרך הפשט נתנו קול בבכי גדול לעת ערב, הוא סוף יום שבאו המרגלים אליהם, כי בערב באו והביאו חשך לעולם, וזהו שכתוב ויבכו העם בלילה ההוא, הוא שכתוב (איכה א) בכה תבכה בלילה, וליל תשעה באב היה. כיצד, כך אמרו ז"ל, שנה ראשונה עשה משה את המשכן, שניה הקימו ושלח מרגלים, דכתיב (במדבר י) ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן, נשארו תשעה מאייר שהוא חסר לעולם, וכתיב (שם) ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים, ויום ראשון מהני תלתא לא חשבינן שהוא יום עשרים לעלית הענן ואמר רבי חמא ברבי חנינא אותו יום סרו מאחרי ה' דכתיב (שם יא) והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישובו ויבכו גם בני ישראל, הלכך הוו להו כ"ב באייר, וכתיב (שם) עד חדש ימים, הוו להו כ"ב בסיון, וכתיב (שם יב) ותסגר מרים שבעת ימים הרי כ"ט בסיון, ותניא בכ"ט בסיון שלח משה מרגלים וכתיב וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום, נמצאו כלין בתשעה באב, יום שלשים לסיון שהוא מלא וכ"ט לתמוז שהוא חסר לעולם הרי שלשים, ותשעה באב הרי ל"ט. לכך הקשו בגמרא א"כ בציר חד יומא, כלומר מן הארבעים, ומשני, תמוז דההיא שתא עבורי עברוה, כלומר תמוז של שנת המרגלים מלא היה, דכתיב (איכה א) קרא עלי מועד לשבור בחורי, זמן עלי מועד לשבירת בחורי בתשעה באב, וכתיב ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו, אמר רבי יוחנן אותו היום תשעה באב היה, אמר הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חנם אני אקבע אותו לכם בכיה לדורות, שחרב בו הבית בראשונה ובשניה, ולכן כפל הנביא לשון בכה תבכה, ודרשו רז"ל בכה בחורבן ראשון תבכה בחורבן שני. ועוד דרשו בו בכה תבכה, בכה על ממלכת ישראל תבכה על ממלכת בית יהודה, בכה על ירושלים תבכה על ציון, בכה על עשרת השבטים תבכה על יהודה ובנימן. ומצינו חורבן בית ראשון שהיה בלילה, שכן כתוב מפורש (ירמיה לט) ויהי כאשר ראם צדקיהו מלך יהודה וכל אנשי המלחמה ויברחו ויצאו לילה מן העיר דרך גן המלך, וכן התנבא ירמיה עוד ואמר (שם ו) קומו ונעלה בלילה, חורבן בית שני היה ג"כ בלילה שכן כתוב (שם) אוי נא לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב. וכשבא טיטוס הרשע והחריב ירושלים והצית האש בתוכה יצאו ישראל וגלו מירושלים ובאו במחנה טיטוס והיו שם בני ישמעאל וערב ולקחו ארבע מאות ילדים וילדות ופרשו לים בלילה והוליכום בשבי לארצם, והילדים אמרו נשליך עצמנו לים, אמרו אלו לאלו מתיראין אנו אם יהיה לנו חלק לעוה"ב, והיו משיבין אלו לאלו והלא מקרא כתוב (תהלים סח) אמר ה' מבשן אשיב אשיב ממצולות ים, שמעו הילדות והשליכו עצמן, נשאו הילדים ק"ו בעצמן ומה אלו שדרכן בכך כך, אנו על אחת כמה וכמה. וכל המאורעות האלה לישראל היו בלילה בעונש הבכיה שעשו בלילה הזה. ועוד מצינו שבלילה הזה נגזר החורבן והפזור לישראל בגלות, הוא שכתוב (שם קו) וירגנו באהליהם לא שמעו בקול ה' וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות, וכן כתיב ביחזקאל (כ) גם אני נשאתי את ידי להם במדבר להפיץ אותם בגוים ולזרות אותם בארצות. הרי לך מפורש מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים שבכיה זו הוקבעה לדורות שיהיו מפוזרין בין האומות.

ראוי לשים לב הואיל ויציאת מצרי' היתה ביום שני שנאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. וכתיב בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרי'. למה לנו לעשות עיקר זכרון יציאת מצרי' בלילה ובקשו טעם לדבר זה מהכתוב שאומר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרי' וכמו שאומר המגיד לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך. היה להם לסדר עיקר הזכירה ביום.
אמנם אפשר לומר שלהיות התחלת חיוב האדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרי' בלילה כענין אכילת הפסח. על כן מצוה להאריך קודם אכילתו וגם אח"כ בספור הנסים שנעשו. א"נ הואיל וזכרון הצרות נעשה בלילה כדכתיב קומי רוני בלילה לראש אשמורות וכן כתיב בכה תבכה בלילה לפי שהקול נשמע למרחוק. כן ראוי לפרסם הגאולה בלילה. כי יציאת מצרי' היתה מכוונת לגאולה העתידה כדכתיב כימי צאתך מארץ מצרי' אראנו נפלאות ובלילה הזאת מתעוררי' הרחמי' לגואלנו מטעם מגלגלי' זכות ליום זכאי. ואפשר עוד לומר שלהיות שבמצרי' היו ישראל מרבים בשירות ותשבחות והלולים כדכתיב השיר יהיה לכם כלילי התקדש חג כדי לחלות פניו ית' יחוס עליה' ולא ישמע לקול המקטרג שהיה מבקש ליכנס בבתיהם להשחית כמו שנאמר ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף מכלל שמבקש היה ליכנס. כן אנו שצריכי' להראות את עצמנו כאילו יצאנו ממצרי' צריכי' לעשות כמעשיה' לשורר ולהלל ולספר בנפלאותיו ית' כדי לעורר רחמיו ישוב ידו שנית לעשות עמנו כאשר עשה עם אבותינו וחכ"א ימי חייך העה"ז כל ימי חייך להביא לימות המשיח באו חכמי' לדרוש הכתוב על העתיד מגזירה שוה של פסוק ועפר תאכל כל ימי חייך שהכל מודי' כי הוא גם לימות המשיח שנא' זאב בטלה ירעו כא' ואריה כבקר יאכל תבן ונחש עפר לחמו בכל מתרפאי' חוץ ממנו:

עת לבכות. דכתיב (איכה א ב) בכה תבכה בלילה. ועת לשחוק דכתיב (תהילים קכב ב) אז ימלא שחוק פינו: