דַּרְכֵ֨י צִיּ֜וֹן אֲבֵל֗וֹת מִבְּלִי֙ בָּאֵ֣י מוֹעֵ֔ד כָּל־שְׁעָרֶ֙יהָ֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ין כֹּהֲנֶ֖יהָ נֶאֱנָחִ֑ים בְּתוּלֹתֶ֥יהָ נּוּג֖וֹת וְהִ֥יא מַר־לָֽהּ׃ (ס)
משנת ארץ ישראל
במדרש אלציאני מובא בשם רב שרירא ורב האי כי תיאור המחולות אינו מוסב אלא על ט"ו באב בלבד, שהרי "אין משליטים יצר הרע ביום הכפורים"345מועתק בששון, אהל דוד, ח"א עמ' 59. . אין זה פשוטה של משנה, ואף הסיום בדרשה על הכתוב משיר השירים מלמדנו כי יצאו "בנות ציון" למחולות אף ביום הכיפורים. אף התרגום לאיכה דורש את הכתוב "דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד" (איכה א ד): "בתולתהא מתאבלין על די פסקו למיפק בחמשא עשר יומין באב וביומא דכפורייא די הוא בעסרא יומין בתשרי לחינגא בחיגיגין"346= הבתולות שמתאבלות על שפסקו לצאת בחמישה עשר באב וביום הכיפורים שהוא בעשרה ימים בתשרי לחגוג בחגיגות. העמידנו על כך אלבק בהערות, עמ' 497, וראו עוד טאפראווער, טעם לשבח, ומאמרו המקיף של מנדל, לא היו, ושם נסמנה ספרות קודמת. .
מגלה עמוקות
והנה מזמור שיר המעלות שאמר יעקב כשראה ענין אתחברותא של בלק ובלעם שהוא כענין שותפת כל סמא"ל וסיעתו ברקיע בעיטא חדא על ישראל וכמו שעשו כל עניניו שעשה עם יעקב הוא באתחברותא של סמאל ברקיע וכמו שאמר יעקב אותו מזמור כשקיבל את הברכות מיצחק אביו שאז בא סמאל עם עשו ויעקב בא עם מיכאל שר הגדול שהוא שר של ישראל ע"ז אמר וירא בלק אה כל אשר עשה ישראל סבא הוא יעקב לאמורי הוא עשו כשלקח יעקב הברכות אז נכנס מיכאל עמו על זה אמר ויגר מואב מאו"ד על שם (בראשית כז) ויחרד יצחק חרדה גדולה מאוד כי רב הוא על השר הגדול מיכאל שהוא רב על כל מלאכי ולכן שלח אחר בלעם שהוא יודע דעת עליון שהוא רב החובל רבן של מחבלי כרמים על כן אמר לכה נא ארה לי על מיכאל שהוא פני ארי' מן הימין ולפי שגבריאל הוא מהשמאל פני שור היה מתיירא מן גבריאל שנעשה לו לאויב בשעה שאמר אוי לך מואב שיצא שלהבותא דאשא מן גבריאל שהוא פני שור לכן אמר עליו ילחכו את סביבותינו כלחוך השור ר"ל כמו שהחריב גבריאל בשלהבותא דיליה את מואב כן ילחוך את כולם ועליו קאמר והוא יושב ממולי והו"א יוש"ב גימטרי' מלא"ך גבריא"ל עם הכולל ואם חסר ו' היא בגי' חכ"ם הרזי"ם ובוא"ו של והוא גימטרי' מיטטרו"ן בי' ממולי מלא בגימ' בן ירד והנה על גבריאל אמר והוא אותו מלאך שהוא יושב ממולי להכריתני ואמר אוי לך מואב שיצתה אש שהוא גבריאל ועתה ו' מוסיף שאני מתיירא שע"י מלאך גבריאל יקח את שלו מתחת ידו ולכן אר"ה ל"י בגימטריא גבריא"ל (משלי יח) פי כסיל מחתה לו שכן מלאך ה' שעמד לשטן לו היה גבריאל ויש"ם דב"ר בפי"ו ס"ת רמ"ו עולה גבריא"ל ויש אומרים שהיה מיכאל כנרמז במלת אר"ה ל"י שהוא פני ארי' וממנו היה מתיירא בצק ויגר מואב ויג"ר בגימ' מיכא"ל כה"ן גדו"ל וכן כי ירט הדרך נגדי יר"ט בגי' מיכא"ל כה"ג ובדרך הפשט אמר ט המלאך שהוא רוצה לעקור אומה שחוגגת ג' רגלים ונמצא בזה (איכה א) דרכי ציון יהי' אבילות והדרכים מבקשים תפקידם ומתרעמין על זה שרצה לקלקל הדרכים לכן ירט הדרך לנגדי ואיכא מ"ד שזה המלאך היה מלאכו של יעקב שהוא נוריאל והוא נרמז במלת נ"א אר"ה ל"י שהוא בגימטרי' נוריא"ל ושלשתן אמת שזה המלאך היה כלול מג' נשמות של אברהם יצחק ויעקב ונרמז במלת יר"ט כמ"ש במדרש רבה ותנחומא יר"ט בא"ת ב"ש מג"ן שהוא מורה על ג' מלאכים שהם מג' אבות מיכאל הוא מלאך של אברהם גבריאל מלאך של יצחק נוריאל של יעקב והראה המלאך בג' מקומות סימני אבות הראה לו מתחילה לקבל אברהם ותלך בשדה לקבל אברהם אח"כ יצחק במשעל הכרמים ואח"כ יעקב הוא מקום צר שהוא הממוצע בין שני אוהלים ונחלתו בלי מצרים ואין לנטות לימין או לשמאל מה שאין כן אברהם נוטה לימין ויצחק לשמאל אבל יעקב קו האמצעי עולה למעלה למעלה ועליו קאמר בלעם כי מראש צורים אראנו שהוא ראה המלאך שהיה כלול מג' אבות שנקראים צורים ולפי שבלעם הלך עם תרין בנין דיליה שהם יונס ויומברוס כדמתרגום יונתן בן עזיאל ע"פ ושני נעריו עמו שהם תרין בנין דיליה והוא מבואר בזו הפ' שבלעם היה יודע היכן הרוחות של בניו שמתו ונהרגו אחר עשיית עגל ועליהם קאמר (שמות לב) כשלשת אלפי איש והקשה בזוהר והלא כמה חושבנין רברבין הוה ידע אבל על יונס ויומברס קאמר שהיו חשובין כג' אלפי איש ועליהם אתמר בשעת יציאת מצרים (שם יד) ושלישים על כולו שהן תלת דרגין לקבל ג' דרגין של קדושה שהם ויסע ויבא ויט ג' רתיכין של אבות שהם לקבל מג"ן מ"יכאל ג"בריאל נ"וריאל ובקליפה משחית א"ף ח"מה מ"ים א"חרונים ח"ובה לכן לקח בלעם שני נעריו עמו שיהי ג"כ תלת דרגין ולכן מתורץ גבי אברהם אמר (בראשית כב) שני נעריו אתו בא' ובבלעם אמר ושני נעריו עמו בע' וסי' כשמו כן הוא ר"ל בלעם כותבין אותו בע' אתמר גבי עמו בע' אברהם כותבין בא' אתמר גבי אתו בא' והסוד לפי שאברהם עשה מע' של (שם ג) כתנות עור א' אבל בלעם (משלי טז) ונרגן מפריד אלוף והגביר כח ע' קליפות והנה אברהם הוא בקדושה נרמזו אצלו ד' חיות הקודש א"ת ש"ני נ"עריו א"תו תסתכל בראשי אתוון תמצא א"דם ש"ור נ"שר ארי' אבל בבלעם ש"ני נ"עריו ע"מו ר"ת ע"שן ש"רף ע"קרב נ"חש (עמוס א) ע"ברתו ש"מרה נ"צח והוא סוד (משלי ל) תחת שלש רגזה ארץ ע"בד ש"פחה נ"בל ר"ל (שם) תחת עבד כי ימלוך (שם) ושפחה כי תירש גבירתה (שם) ונבל כי ישבע לחם ושלשתם נרמזין בבלעם שנתלבש בעבד שהוא סמא"ל שכן בלע"ם בגימ' סמא"ל עם י"א קיטרין שלו שהם המן עם י' בניו גם נתלבש בבת זוגו שהיא אשת זנונים ועליה רמז בלק באומרו ועתה בו' הנוסף לקבל חיילותיה של לילי"ת שהיא רוכבת על ת"פ מחנות מנין וע"תה לכה נא ארה לי עלמדת כה שהיא גבירתה ורצה שתבא השפחה ותירש גבירתה ומתחילה אמר כלחוך השור על סמאל שהוא קדמאה לד' אבות נזיקין כדאי' בזוהר בזו הפ' על פסוק(זכריה ג) יגער ה' בך השטן וגו' תרין גערות אלו חד לדומה וחד לשר של גיהנם שהוא מתלבש בצורת שור עיין שם ותחת נבל הוא בלעם שהוא גלגולא של נבל כי ישבע לחם שדרשו עליו (משלי כג) אל תלחם את לחם רע עין שהוא בלעם איש רע בליע"ל בגי' בלע"ם שהיה שתום העין ונמצא שג' שרגזה עליהם ארץ שלשתן מרומזין בר"ת ש"ני נ"עריו ע"מו שבזה נתלבש בג' דרגין של נחש שרף עקרב ולכן עמד מלאך י"י כנגדו שהוא היה נשמתא של פנחס שנתלבש ג"כ בקשת שהם ג' גוונין שהם לקבליה זה לעומת זה כי כמו שנתלבש הוא בתרין רוחין של בניו חד מימין וחד משמאל והוא באמצע לכן נקרא (שם כח) אי"ש ר"ע עי"ן שהוא בלעם שנרמזין לסוף תיבות ש"רף ע"קרב נ"חש ובמלת אי"ש יש בו נוטריקון א"מצע י"מין ש"מאל עליו קאמר גבי יוסף (שם כ) מים עמוקים עצה בלב אי"ש מים הוא מורה על מים אחרונים חובה שהיתה שם יניקתו של בלעם ועליהם אמר בלק הנה מ"נעך י"י מכבוד ר"ת מי"ם אבל הוא סבר שבלעם הוא מים ראשונים שהם מצוה מסיטרא דקדושה אבל עתה ראה בלק שהוא מן מים אחרונים חובת אינון ובאתר דחובא אינון שריין ואין מכבדין במים אחרונים על זה אמר בלק אמרתי שאתה וכל הענין שלך הוא בקדושה ומים ראשונים מכבדין בהם ואמרתי כבד אכבדך אבל עתה רואה אני שגם אתה מסטרא אחרא מן מים אחרונים ובזה מנעך י"י מכבוד שאין מכבדין באותו מים וכמו שאמר ר' עקיבא (חגיגה טז) כשהגיעו לאבני שיש טהור מכלל דאיכא טמא נוטריקון (ישעיה כד) ש"איה י"וכת ש"ער (שם יג) ש'עירים י'רקדו ש'ם עמוקים על שם עמק הלב של בלעם ובלב איש זה בלעם שהיתה יניקתו מן בל של הבל ועליו קאמר (משלי כח) נבהל להון איש רע עין זה בלעם שהלך למדין ליקח שכר עצתו שעל ידו נהרגו כ"ד אלף (שם) ולא ידע כי חסר יבואנו כמ"ש בפ' חלק גמלא בעי קרנא אודנא דהוה ליה גזיזא מיניה זה שאמר ולא ידע כי חסר יבואנו שנחסר מן העולם והכתוב רמז שמכח זה זכה פנחס ונעשה כהן כי לא נתכהן פנחס אלא עד שהרג לזמרי נמצא שמן עצת בלעם (ר"ל שהכתוב הוא חסד בד' שהוא מדת כהן):
הכתב והקבלה
תשי. לראב"ע היוד נוסף. והנכון כרוו"ה, דלבעלי הלשון הקדמונים נשה ישה שהה השה אין בעיקר יסודם כ"א השי"ן לבדו וממנו נבנו הפעלים על ארבעת התכונות האלה וכן הגה נגה גהה יגהה, כמ"ש רש"י (הושע ה' י"ג וסוף צפני', ואיכה א' ד') לכן מלת תשי נבנה על משקל היה חיה שנאמר מהם בהפסק מאמר תֶהִי (איכה ג' ל"ז) כי הוא אמר ויֶהִי, וֶיחִי (ישעיה ל"ח כ"א):