הָי֨וּ צָרֶ֤יהָ לְרֹאשׁ֙ אֹיְבֶ֣יהָ שָׁל֔וּ כִּֽי־יְהוָ֥ה הוֹגָ֖הּ עַ֣ל רֹב־פְּשָׁעֶ֑יהָ עוֹלָלֶ֛יהָ הָלְכ֥וּ שְׁבִ֖י לִפְנֵי־צָֽר׃ (ס)
אור החיים
עוֹד יִרְצֶה, כִּי הֲלֹא תִּמְצָא כִּי כָּל הַמְּלָכִים וּגְדוֹלֵי הָעַמִּים יִתְחַכְּמוּ לְפָאֵר מַלְכוּתָם בְּעַם מְכֻבָּד, וּמַה גַּם בְּעַם יִשְׂרָאֵל כִּי שֵׁם וּמַעֲלָה מְיֻחֶדֶת לוֹ, וְאֵין לְךָ אֻמָּה שֶׁשָּׁלְטָה בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הָיְתָה מְעֻלָּה עַל כָּל הָאֻמּוֹת, בְּסוֹד (איכה א:ה) ״הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ״. לָזֶה אָמַר מֶלֶךְ חָדָשׁ: ״הִנֵּה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ הַמְכֻבָּדִים הֵם הֵם הָעִקָּר בַּמַּלְכוּת יוֹתֵר מֵהַמִּצְרִים, וּבָהֶם הֵם מִתְכַּבְּדִים, וְכִי יֵצְאוּ מֵהָעִיר תִּהְיֶה הָעִיר פְּחוּתָה וּבְזוּיָה. לָזֶה הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ וְגוֹ׳, פֶּן יֵצֵא מֵהָעִיר בְּאֶמְצָעוּת סִבָּה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְיָקוּץ מֵהַמִּלְחָמָה וְיֵלֵךְ לוֹ, וְאָז אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְמָנְעוֹ כִּי יִלָּחֵם בָּנוּ בְּהִצְטָרְפוּת מִלְחָמָה הַלּוֹחֶמֶת עִמָּנוּ.
פירוש מהרז״ו
לבוליוטוס. בולי פי' עשיר מלשון פרוזבולי וכמ"ש באיכה פסוק היו צריה לראש והיה בירושלים ד' בולייטין פי' עשירים:
מגלה עמוקות
ומאי דאתמר ביה למטה דן לדעתי רזא עלאה הוא הכא איתרמיז חובה דקין שאמר לו הקב"ה אי הבל אחיך וכי לא הוי ידע וי לי' לבני נשא דלא מסתכלין ברזין דאורייתא דאסתלק א' מן אהיה אימא י' מן ידוד ברא וסלקי לגבי אבא חכמה הרי שג' אתוון אתפרידו ונשארה ה' יחידאה ונשתייר ד' מן אדני דביה אתמר (בראשית טו) גם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ולדעתי רזא דא בכאן שהודיע הכתוב שזה האיש גרם פירוד אתוון א"י ונשתיירו דן ז"ש למטה ד"ן (שם ד הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה הכא רמיז גלגולא דיליה (קהלת ח) ובכן ראיתי רשעים קבורים הן גרשת אותי דא גלגולא קדמאה והייתי ב' גלגולין נ"ע ונ"ד אסתר הכא רמיז (דברים לב) אסתירה פני מהם (איוב לג) הן כל אלה יפעל אל פעמים ושלש עם גבר ישראל נקראין גב"ר מסטרא דתלת אבהן דמיניהו תלת גלגולין אברהם גומלי חסדים פני אריה גוון חוור ביישנים מסטרא דיצחק למען (שמות כ) תהיה יראתו על פניכם זו הבושה דתמן גוון סומק (ישעי' א) ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו פני שור מסטרא דיעקב רחמנים גוון ירוק פני נשר ז"ש גדול עוני מנשא ממה שנשא נחש חוה והטיל בה זוהמא כמ"ש (בראשית ג) הנחש השיאני מלשון נישואין וכן רמז קין שעון זה נתגלגל מאותן נישואין שנשא נחש או מנש"א נוטריקון תלת חיוון נ"שר ש"ור א"ריה הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה על גלגולא קדמאה ומפניך אסתר על הריגת מצרי שטמן אותו משה בחול והייתי נ"ע ונ"ד ע"ון ד"ן זה בן איש מצרי שהיה למטה ד"ן והיה כל מוצאי יהרגני על גלגולא רביעאה קרח ומשיריתיה בני קרח שלא מתו ואזלין בגלגולא בכל דור ודור לקיים קרא ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו כי כל הגוים הן בנוי דקין קדמאה קינא דמסאבותא ונידון זה האיש בד' מיתות ב"ד מתחלה בקין נתלה ברפיון מצרי נחנק בשם המפורש שנכנס בו ולא יראו כבלע את הקודש ומתו שנכנס השם בגרונו ונחנק בן מצרי נסקל וקרח נשרף. (תהלים לז) חרב פתחו רשעים זה קין ודרכו קשתם להפיל עני ואביון הלא קין הרג להבל בקנה או באבן פלוגתא שם במדרש ולדעתי תרווייהו איתנייהו מצרי הרג משה בקנה שבידו מטה אלקים שבידו שהיה בו שם המפורש כתוב כמ"ש (שמות ב) הלהרגני אתה אומר גער חית קנה גבריאל נעץ קנה בים העליון ואסקא ארעא שרטון וכן מצרי וירגמו אותו אבן לא אמר אבנים רק לרמוז על אותו אבן שהרג הוא את הבל ואותו אבן נגף היה לשני בתי ישראל למכשול ותרווייהו איתנייהו כי קין ובניו גרמו לשני חורבנין הא' מרומז באב"ן שהם ג' דורות נ"בוכד נצר ב"לשצר א"ויל מרודך (תהלים קיח) אב"ן מאסו הבונים שהיא התורה לחוה אבן לכן בא במקומה נגף והיתה לראש פנה (איכה א) היו צריה לראש שהוא נבוכד נצר (דניאל ב) אנת הוא רישא די דהבא ובית שני נחרב ע"י קנה שהוא אדום שכל חיותם מן הקנ"ה ר"צוץ לקבל ישראל חושבנא דדין כדין (מלכים ב יח) בטחת על משענ"ת בגי' י"פ אלקי"ם על משענ"ת בגי' תתק"ס קנה רצוץ בגי' ישראל סוד (ירמיה יד) מקוה ישראל שהן תתק"ס לוגין במקוה שבהן מטהרין ישראל וכן סוד תתק"ס שעות מן הפסח עד עצרת שבהון טבלו ישראל בתתק"ס לוגין של מקוה ע"ד ממחרת השבת ובר"ם קבין למקוה שכן בנ' יום יש שעות מנין תתק"ס ומנין ר"ם ז"ש עד ממחרת השבת תספרו חמשים יום וקשה הלא שבעה שבועות תספר לך אבל זה קאי על ספירת יומי ושבוע כדאמר אביי מצוה למימני יומא ומצוה למימני שבוע ובכאן רמז על מספר השערים העליונים שכל א' כלול מעולם מלא והן הן י"ב אלף עלמין דכסיפין שהנשמה יורדת לזה העולם סוד (שיר ח) האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו ובאותו תתק"ס שעות למד משה תורה שבע"פ במ' יום שהם תתק"ס שעות בכל שעה למד לוג מן תתק"ס חיילות המבוארין בסוד מתניתין בגי' תתק"ס וע"ז המספר רמז תספרו חמשים יום ז"ס (שמות יג) וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים על סוד הנשמה העליונה שנקראת מצרים ובני ישראל הם אותיותיה של תורה ונשמותיה' שיצאו ממקור א' מלמעלה יחדיו יהיו תמים והאומים למעלה ובתוך אותן חמשים יום שיש בהן י"ב אלף עולמות סוד אבי"ע למפרע ע"למות י"ב א"לף יצאה הנשמה לזה העולם לכן נקראת נשמה נ"שמה מ"שהדקאים במטה שבידו שהוא מטטרון והרג את המצרי שהוא נחש וכל משירייתו במה הרגו בנ' אתוון של שמע בסוד (שם ב) ויפן כ"ה אתוון דיחודא בשחרית וכ"ה אתוון דיחודא בערבית ויך את המצרי ויטמנהו בחו"ל הם יומין דחול שמושלים בו ויטמנה"ו בחו"ל כד"א אצל בלעם (במדבר כב) ויך את האתון במקל חושבנא דדין כדין במק"ל בגי' ויטמנה"ו בחו"ל ומפורש בזוהר במק"ל בדינא תקיפא שכן בגי' ב"פ אלהים וכה"א אצל הנחש (בראשית ג) הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עק"ב וכן מחלוקת יעקב עם עשו (שם כה) וידו אוחזת בעק"ב עשו:
רש"י
שלש דלתות. רבותינו אמרו מגלת קינות היתה קראו לפניו איכה בכה תבכה גלתה יהודה דרכי ציון אבילות בכל זה לא חש אמר אני מלך על הנותרים כיון שקרא היו צריה לראש אמר מעכשיו איני מלך מיד ויקרעה בתער הסופר: