טֻמְאָתָ֣הּ בְּשׁוּלֶ֗יהָ לֹ֤א זָֽכְרָה֙ אַחֲרִיתָ֔הּ וַתֵּ֣רֶד פְּלָאִ֔ים אֵ֥ין מְנַחֵ֖ם לָ֑הּ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ אֶת־עָנְיִ֔י כִּ֥י הִגְדִּ֖יל אוֹיֵֽב׃ (ס)
רמב"ן
ונתן אליך אות או מופת ענין אות, סימן על דבר שיהיה אחרי כן בדמיונו, כענין שנאמר (במדבר ב ב): "איש על דגלו באותות", כי כשיבא הנביא ויאמר דבר פלוני עתיד להיות לדמיון שיהיה כך, ייקרא אות, כענין שנאמר (ישעיה ז יד): "לכן יתן אדני הוא לכם אות", שהאל עימנו, משם בן אשת הנביא. והמלה נגזרת מן (דברים לג ב): "אתה". והמופת ייאמר על דבר מחודש שיעשה לפנינו בשנוי טבעו של עולם, כענין שנאמר (דברי הימים ב לב לא): "לדרוש המופת אשר היה בארץ", (יואל ג ג): "ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש". והיא מלה מקוצרת מן "מופלאת", כמו (דברי הימים א יב לח): "שרית ישראל". וישאילהו הלשון לדבר שהוא חוץ מן המנהג, כמו שנאמר (יחזקאל כד כד): "והיה יחזקאל לכם למופת", ואמר (יחזקאל כד כז): "ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת", כי מעשיו פלא בעיני הרואים, כדרך (איכה א ט): "ותרד פלאים". וכן (דניאל ג לב): "אתיא ותמהיא... אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין", האותות והמופתים, כי הפלא והתימה ענין אחד. והיו ביציאת מצרים אותות, והם הדברים שיאמר להם מתחלה (שמות ח יט): "למחר יהיה האות הזה", והיו שם מופתים, שיעשו בחידוש בלי שיקדימו להודיע בו. וכן (ישעיה לח כב): "מה אות כי אעלה בית ה'", שיקדים להודיעו, ואמר באות ההוא בעצמו (דברי הימים ב לב לא): "לדרוש המופת אשר היה בארץ", לדעת החידוש ההוא איך נתחדש אצלם. וכן המטה אשר נהפך לנחש קראו (שמות ד יז): אות כאשר הודיע בו לבני ישראל, וקראו (שמות ד כא): מופת כאשר עשאו לפני פרעה לחידוש. וכן (ישעיה כ ג): "כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף שלש שנים אות ומופת על מצרים ועל כוש", כי היה בדבר אות מגיד על מה שיאתה, ופלא במנהג שילך הנביא ככה. אם כן, ונתן אליך אות או מופת פירושו, שיאמר "אני הנביא השלוח אליכם שתעבדו עבודה זרה פלונית, וזה לכם האות, כי למחר יבא הארבה החסיל והגזם, או יתן להם מופת, שישליך לפניהם מטה ויהיה לתנין. ובספרי אמר: "אות הוא מופת ומופת הוא אות, אלא שדברה תורה בשתי לשונות". אולי כונתם לומר, שאין חלוק בין שניהם ואין הפרש בדינם, ודי היה להזכיר האחד, אלא שרצתה התורה להפליג בענין לומר כל אות ואות שיתן אליך, מכל אותות שבעולם. והאיש הזה שיקרא עצמו נביא ויצוה לעבוד עבודה זרה, על דרך הפשט נביא הע"ז הוא שיאמר "צלם פעור שלחני אליכם שהוא האלהים וצוה שתעבדוהו בכך וכך", והוא שאמר בו הכתוב עוד (דברים יח כ): "ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת", כי כל מתנבא בשם אלהים אחרים לעבוד אותם יתנבא כי הם לו לאלהיו, והזכירו שם עם נביאי השקר. אבל העולה בזה מדברי רבותינו (סנהדרין צ א), כי זה הנביא הנזכר בכאן מתנבא בשם ה', יאמר "השם הנכבד שלחני שתעבדו לפעור כי היה השותף עמו במעשה בראשית, או שהוא גדול מכל האלהים לפניו ורוצה שיעבדו אליו". והם ז"ל הזכירו, כי אפילו יאמר שיעבדו לע"ז אפילו שעה אחת בלבד, כגון שיאמרו "עבדו לפעור היום הזה בלבד ותצליחו בדבר פלוני כי כן הרצון לפני השם הנכבד", הוא חייב מיתה, וגם זה הוא כפשוטו של מקרא. והנה, צוה הכתוב, שלא נשמע למתנבא בשם ה' לעבוד עבודה זרה כלל, ולא נביט באותות ובמופתים שיעשה, והזכיר הטעם, מפני שאנחנו ידענו מיציאת מצרים, שהוא מעשה ממש, לא חיזיון ולא מראה, כי לה' הארץ, והוא המחדש והחפץ והיכול ואין אלהים מלבדו, וידענו ממעמד הר סיני, כי הוא פנים בפנים ציווה אותנו ללכת בדרך הזה, שלא נעבוד לזולתו כלל, וכבודו לאחר לא ניתן, וזה טעם (דברים יג ו): "אשר צוך ה' אלהיך". והנה, "דבר סרה על ה'", שלא ציווהו ככה מעולם, או סרה דבר על כבודו, שאין ראוי לעבוד לאל אחר.
מגלה עמוקות
איתא בכנפי יונה קודם התפשטות ה' חסדים נקרא אברם אחר התפשטות ה' חסדים נקרא אברהם וא"כ בשעת חורבן הבית נסתלקו ה' חסדים לעילא וז"ס ירמ"יה סוד חכמ' הא' סוד כתף חמש עשרה קלעים לכתף שנסתלקה שכינה בבית שני בין כתפיו שהוא סוד י"ה שהם תרין מוחין והוא סוד יהי"ה בא"ת ב"ש צמצ"ם שכינתו בין שני בדי ארון וז"ש בין כתפיו שכן שהם (שיר ג) ששי' גבורים סביב לה מגבורי ישראל ע"ש והנה עתה שנסתלקו ה' חסדים אמר "אלי "בעת "רעתם "מה נסתלקה ה' כי אברהם הוא חסד. או אמר שהקב"ה השיב לו הלא לא עשיתי לך מאומה (איכה ד) כילה י"י את חמתו וגו' ויצת אש בציון שפך חמתו בעצים ובאבנים ז"ש (שם ג) חסדי י"י כי לא תמנו קשה תמו מבע"ל ונראה שאין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה ז"ש חסדי ד' כי לא תמנו שלא התחיל בנו (שם) כי לא כלו רחמיו ר"ל אין בעל הרחמים פוגע בנפשות וכה"א (שם א) טומאתה בשוליה שהטומאה בבגדים מתחלת (שם) לא זכרה אחריתה שלא חזר בו אזי אח"כ (שם) ותרד פלאים וכה"א (שם ה) נפלה עטרת ראשינו על ב"ה שחרב לא חזר בו אזי (שם) אוי נא לנו כי חטאנו אח"כ פוגע גם בנפשות מה לידידי הלא לך לא עשיתי כלום רק כיליתי חמתי בביתי והשיב אברהם פגעת גם בנפשות ז"ש בני היכן הם בעצמם ג"כ אינם כאן השיב הקב"ה בניך חטאו והגליתים לפי שלא חזרו בהם. מה לידידי הלא יסודי ציון וירושלים אתגניזו ומעולם לא שלטה בהם יד א"הע (מלכים א ט) והבית הזה יהיה עליון ממש שהוגבה למעלה ומעולם לא נגע בה יד (איכה ד) ולא חלו בה ידים (שם א) ממרום שלח אש וראיה מן חומת ירושלים שבכל יום נתבלעה כמ"ש (שם ב) חשב י"י להשחית חומת בת ציון נטה קו שבכל יום קו נטה על ירושלים וכמ"ש לרחל (ירמיה לא) ויש תקוה לאחריתך שהוא (יהושע ב) תקות חוט השני ז"ש מה לידידי הלא לא עשו כלום בהיכל רק שגבה לעילא ובית המקדש שלחטה הוא עומד למעלה בביתו וע"ז אמר יעקב כשראה ב"המק חרב (בראשית כח) מה נורא המקום הזה (תהלי' סח) נורא אלקים ממקדשיך אח"כ א' אין זה כלום כילה חמתו בעצים ובאבנים כי אם בית אלהים לא עשה לנו כלום רק בבית של אבנים ואח"כ אמר שגם בבי' אלקים לא עשה כלום שלא נגע בה יד גוים רק שנסתלק למעלה ז"ש וזה שער השמים (ירמיה ז) היכל י"י היכל י"י היכל י"י ג"פ ארץ ארץ ארץ (שם ב) שמעו דבר י"י לזה השיב אברהם הלא בני היכן הם. או יאמר מה לידידי מה עשיתי לך הלא גלות זה גור' הטיול בבית ג"ע שלמעל' כמ"ש יעקב וז"ה ר"ל ח"י גלו' שפזר הקב"ה את ישראל בין א"הע (שופטים ה) צדקת פרזונו עשה גורמ' שיבואו לג"ע שהוא שער השמים ז"ש מה לידידי להתרעם על זה החורבן שזה גורם שיזכו לשבת יחד בבית בג"ע. או בית ג' נקרא בית כי יעקב קראו בית ונחרבו שנים הראשונים הר שדה אמר מה עשיתי לידידי בביתי שהוא נקרא בית אל בית אלקי יעקב (בראשית ל) מתי אעשה גם אנכי לביתי אמר יעקב נגד בית ג' אגאל ביתי. או ע"ד הזוהר ר"פ פנחס בההוא סבא בעיין דבעי מר' אלעזר בית ראשון ובית שני אשכחן ובית ג' לא אשכחן והשיבשעדיין לא נבנית הבית שרצה הקב"ה לבנות בעצמו ב"ה ז"ש מה לידידי הלא בבית שאני בעצמי אבנה אותו שלא נתקיימה ולא היה ולא נברא עוד ותחלת מחשבתו היה על ביתי שעדיין לא ראה שום אדם: (תהלים לא) נשכחתי כמת מל"ב "מה "לידידי "בביתי שקולה מיתת צדיקים כחורבן (שמות יז) "מלחמה "ליי' "בעמלק שהראה הקב"ה לאברהם סוף הגאולה שנשבע בימינו לעשות נקמה בעמלק בביתי משי"ח ב"ן דוי"ד בי' שהוא מנין דל"ת (זכריה יא) פתח לבנון דל"תיך. או ע"ד המדרש (איכה א) כי רחק ממני מנחם בעובדא דההוא ערבי שאמר ליהודאי שרי תורך ושרי פדנך שנחרב ב"ה ואח"כ אמר ע"ש כי נולד משיח ז"ש (ישעיה י) והלבנון באדיר יפול וכתיב (שם יא) ויצא חוטר מגזע ישי ואית לן קראי סגיאין (תהלים ל) כי רגע באפו חיים ברצונו שבאותה רגע שהקב"ה כועס מיד חיים ברצונו וכה"א (דברים לב) מחצתי מיד ואני ארפא וכה"א (מיכה ז) כי נפלתי מיד קמתי תיכף לנפילה קימה וביום מר עצמו יהיה ששון ושמחה ליהודים לקיים קרא (תהלים כ) יענך י"י ביום צרה:
מגלה עמוקות
ועתה ישראל מה יי אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה. האי קרא רזין עילאין סתימאין אית ביה גושפנקא דשמא קדישא דאית בי' שרי בו' ומסיים בך' רזא דשמא גליפא וכן בתיבין כ"ו תיבין מנינא דשמא מפורש וכשתכה כ"ו פ' כ"ו הרי סוד (תהלים לד) רבות רעו"ת צדיק ומכלם יצילנו י"י רזא עילאה איכא הכא איתא בס' הפליאה שמות מפורשים הוא סוד תרע"ו לכן אחר י"ח ברכות שיש בשמונה עשרה כ"ו אזכרות אומרים רחום וחנון ר"חם ע"לי ו"קבל ת"חנוני אם כבנים רחם כאב על בנים אם כעבדים חנון קבל תחנוני ובר"ת נרמז רבות רעות צדיק ומכלם שם של י"י שעולה מנינו כ"ו פ' כ"ו מנין רעו"ת ובזה הפסוק ארז"ל נרמזו בק' אותיות ק' ברכות שהם סוד ק' בריכות עליונות הן הן ק' מפתחין דנטרין לנשמה כשהיא נכנסת בגוף כמבואר בזוהר פ' לך לך מנין ל"ך ל"ך וכן במדרש ילקוט בתחלת הפרשה משל של ישראל וא"ה ע"פ לא יאחר לשונאו אינו נותן שכר לשונאו ממה שלאחריו אלא ממה שלפניו לה"ד אדם שיש לו משא קלה לינתן פושט ידו ונוטל אבל אם היה משא של ק' ליטרא מהו עושה טוען על כתיפו לאחוריו כך א"ה מתן שכרן בעו"הז משא קל מלפניו אבל משא של צדיקיא משא גדול מלאחריו על הכתף אמר דוד (תהלים סח) ברוך י"י יום יום יעמס לנו הצדיקים מתן שכרם לאחריהם (שם צד) ואחריו כל ישרי לב ואפשר שנרמז ענין זה בפסוק (במדבר ז) עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו ר"ל מי שהוא עושה עבודתו בקדושה ובטהרה לא על מנת לקבל פרס אזי אותה הקדושה והשכר עליהם בכתף ישאו דהיינו שנושא השכר על הכתף שהוא לאחריו ואינו מבקש מיד שיהיה לפניו ז"ש יעקב (בראשית לג) יעבר נא אדני לפני עבדו (שם צב) וישלח יעקב מלאכים לפניו שכן שכר של עשו ובניו הוא לפניו אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני ז"ש ועתה ישראל מה י"י אלהיך שואל מעמך דייקא כי מן ישראל אינו מבקש עתה שהוא בעו"הז רק (תהלים לא) מ"ה רב טובך אשר צפנת ליראיך ז"ש כי אם ליראה אותו והנה משא של מאה ליטרין הנרמז במלת מ"ה אל תקרי מ"ה אלא מאה שהוא שכר של צדיקים לעו"הב כמבואר בפסוק ברוך י"י יום יום ר"ל כמנין ברכות שאדם מברך בכל יום ויום אותו מנין יעמס לנו הקב"ה שכר משא ק' ליטרין והוא ישועתינו סלה והנה כמו שמסרו לנשמה ק' מפתחין דברכאן בשעת ביאתן לעולם כן (ישעיה מ וסב) שכרו אתו ופעולתו לפניו בשעת יציאתו מן העולם ז"ס בפסוק (דברים כח) ברוך אתה בבואך ר"ל בביאתו לעו"הז מוסרין לו ק' מפתחין כן (שם) ברוך אתה בצאתך וביציאתו מן העולם מוסרין לו גם כן אלו ק' מפתחין לכן במלת שואל מעמך מלא בו' נרמזו ק' אותיות הם ק' שערים שזרע יצחק בארץ ההוא לכן נתן יצחק לעשו ק' עיירות עד מגדיאל שהוא רום רזא דא שואל מ"לאך ג"בריאל בגי' שוא"ל מלא בו' (שבת נו) שנעץ קנה א' בים בשעה שנשא שלמה בת פרעה ונבנה עליה כרך גדול של ר"ום 'ע'ק'ב נוטריקון ע"י"ץ ק"נה ב"ים ע"בור ק' ב"רכות נכנסה הקליפה בהיכל המלך (משלי ל) שממית בידים תתפש ונכנס בעקב של קודש בסוד (איכה א) טומאתה בשוליה ז"ש והיה עקב לכן תשמעון את המשפטים האלו ונחרב הבית עק"ב שנה קודם תשלום האלף הד' שואל נוטריקון (תהלים לד) גדלו ל"ה א"תי ו"נרוממה ש"מו שלע"ל יקח מטטרון ס"ת בחיקו ויתחיל בזה הפסוק כי הוא שליח צבור דלעילא (והיה עקב תשמעון שזה שיחתן של אבות שנוטל הקב"ה ועשה מהם מפתח של גאולה לע"ל) כדאיתא במדרש בפ' ויצא ושם זה על חיה ושמה נשר (תהלים קג) תתחדש כנשר נעורייכי לקיים קרא (שמות יט) ואשא אתכם על כנפי נשרים וסמיך ליה (שם) כה האמר לבית יעקב כי יעקב הוא פני נשר בי"ת יעק"ב בגימטריא מטטרו"ן סנדלפו"ן בזוהר פר' (שמות ב) וילך איש מבית לוי דא גבריאל שממונה על הנשמה מלעילא (שם) ויקח את בת לוי הוא הנשמה לכן נרמז במלת שוא"ל מלא"ך גבריא"ל שהוא הולך עם ק' מפתחין דברכאן ז"ש ועתה ישראל מיד בבואו לזה העולם מה י"י אלקיך שואל מעמך רק מאה ברכותשמסר בידך ונתן מלאך גבריאל עמך לכן העמידו לא"הר על ק' אמה ש"כרו א"תו ו"פעולתו ל"פניו ר"ת שוא"ל: במדרש (דניאל ד) בגזירת עירין פתגמא כשם שאדם שואל למטה כן שואל למעלה:
רש"י
לא נפלאת הוא ממך. לֹא מְכֻסָּה הִיא מִמְּךָ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י"ז) "כִּי יִפָּלֵא" — אֲרֵי יִתְכַּסֵּי, (איכה א') "וַתֵּרֶד פְּלָאִים" — וַתֵּרֶד בְּמַטְמוֹנִיּוֹת, מְכֻסָּה, חֲבוּשָׁה בְּטָמוּן: