זָנַ֨ח אֲדֹנָ֤י ׀ מִזְבְּחוֹ֙ נִאֵ֣ר מִקְדָּשׁ֔וֹ הִסְגִּיר֙ בְּיַד־אוֹיֵ֔ב חוֹמֹ֖ת אַרְמְנוֹתֶ֑יהָ ק֛וֹל נָתְנ֥וּ בְּבֵית־יְהוָ֖ה כְּי֥וֹם מוֹעֵֽד׃ (ס)
שד"ל
וסכרתי, הכ"ף במקום גימ"ל, כמו ויסכרו מעינות תהום (בראשית ח' ב'), כי יסכר פי דוברי שקר (תהלים ס"ג י"ב), וכאן הוא מלשון הסגיר ביד אויב (איכה ב' ז'), סגר אלהים היום את אויבך בידך (ש"א כ"ו ח'), ענין נתינה ביד.
מאירי
וקרא בתי המקדש מועדיך מצד שבני ישראל נועדים שם ברגלים וכן שרפו כל מועדי אל בארץ ופי׳ שאגו כלומ׳ ששמחו וצעקו שם כענין קול נתנו בבית ה׳ כיום מועד (איכה ב ז) ושמו אותותם אותות רמז בנבואה למה שכתו׳ שאל בתרפים ראה בכבד (יחזק׳ כא כו) כלומ׳ שהביט בקסמיו אם ילך לירושלם אם לארץ בני עמון ויצא לו הראות לבוא לירושלם וכשנמסרו בידם אמרו על אותותם שהם אותות אמת.
רש"י
נאור אתה אדיר. לשון נאר מקדשו (איכה ב׳:ז׳) נארת ברית עבדך (לקמן פט) מנאר את אויביך וקמיך ומטאטאן מן העולם, נאור על שם מעשיו נקרא כמו חנון ורחום וקנא על שם שהוא חונן שהוא מרחם שהוא מקנא:
רש"י
יזניחך לעד. יעזבך אין כתיב כאן אלא יזניחך שהוא קשה ממנו כמו והאזניחו (ישעיה יט), זנח ה' מזבחו (איכה ב'):