פרשנות מצטטת על איכה ב:כא

שַׂר הַטַבָּחִים שוחטי בהמות המלך לשון רש״י. וכן וירם הטבח (שמואל א׳ ט׳) לרקחות ולטבחות [שם]. אבל יותר קרוב דעת אונקלוס [שתרגם רַב קָטוֹלַיָא] בעבור היות בית הסהר בביתו ומצינו טביחה להריגת האנשים הכינו לבניו מטבח (ישעי׳ י״ד כ״א) טבחת ולא חמלת (איכה ב׳ כ״א) וראיה לדבר הכתוב בדניאל (ב׳ י״ד) לאריוך רב טבחיא די מלכא די נפק לקטלא לחכימי בבל. עכ״ל הרמב״ן. הנה במ״ש וראיה לדבר הכתוב בדניאל וכו׳ לכאורה צריך ביאור דהא גם בשני פסוקי׳ שכתב בתחלה יש ראיה ומאי אולמא ראיה אחרונה. ואולי שרצונו בזה לומר טעם שלא אמר אונקלוס כדעת רש״י משום דלא מצינו לאומנות פחותה כמו טבח בהמות שיהיה קרוי בשם שר ושוחטי בהמות לכל מסור אבל להריגת האנשים [שיתחייב להיות נאמן לשולחו שלא להרוג דם נקי ולא ישנה את תפקידו הנאמר לו מפי המלך עצמו להרוג את הקרובים למלכות ושרי נכבדים כשיפשעו ואת דתי המלך אינם עושים] שפיר נקרא שר הטבחים. ולדבר זה מביא ראי׳ כי בדניאל מצינו להדיא דאריוך היה רב טבחים דהיינו שר להריגת אנשים וכן איתא שם פסוק ט״ו ענה מלכא ואמר לאריוך שליטא די מלכא וכך פי׳ רש״י שם אריוך רב טבחיא שר ההורגים המחויבים הריגה [ויש לדקדק קצת בהחלת דבריו במ״ש ראיה לפי׳ רש״י מקרא דשמואל ולא מקרא דטבוח טבח] (בראשית מג טז) וטבחו (שמות כא לז) שורך טבוח [דברים כח ל״א]: שוב ראיתי במזרחי שכתב בזה״ל שוחטי בהמות המלך לא ההורגים המחויבים מיתה מן המלך כמו שתרגם המתרגם כי לא מצינו לשון טביחה על הריגת האנשים בשום מקום ופירוש טבחת ולא חמלת שתרגם כטובח בהמות בלי חמלה שהרי כתיב למעלה ממנו הרגת ביום אפך וכשרצה להודיע שהיה בלי חמלה כנה ההריגה בשם טביחה ולכן כתיב אחריו לא חמלת. ואין טענה מאריוך רב טבחיא דלשון ארמי לחוד ולשון הקודש לחוד. עכ״ל. והרבה יש לתמוה שלא זכר בזה מ״ש הרמב״ן כדרכו בכל המקומות. והיותר תימה מה יאמר בהראיה שכתב הרמב״ן מקרא דישעי׳ הכינו לבניו מטבח והיא ראיה שלא כתב עלי׳ תשובה ולא זכרה. ועוד מצינו [אף שלא זכרם הרמב״ן אלא תרי ותלת נקט] ראיה לדבריו לטבוח ישרי דרך [תהלים ל״ז י״א] נתנם לטבח [ישעי׳ ל״ד ב׳] וטבח גדול בארץ אדום [שם פסוק ו׳] ומניתי אתכם לחרב וכלכם לטבח תכרעו [ישעיה ס״ה י״ב] כי מלאו ימיכם לטבוח (ירמי׳ כ״ה ל״ד) ומבחר בחוריו ירדו לטב׳ (ירמי׳ מ״ח ט״ו) ירדו לטבח (ירמיה נ׳ כ״ז) ועוד ביחזקאל (סי׳ כ״א פסוק ט״ו ופסוק כ׳ ועוד שם ל״ג) ויש עוד פסוקי׳ מורים לשון טביח׳ על הריגת האנשים ופליאה שנעלמו מעיני המזרחי: ודע עוד דבשב׳ ד׳ ק״ח. משל לשני בני אדם שנתחייבו הריגה למלכות, אחד הרגו מלך, וא׳ הרגו איספקלטור. וז״ל רש״י איספקלטור שר הטבחים בלשון יוני ובערוך איתא שר הטבחים תרגום יונתן רב ספקלטוריא:

שַׂר הַטַּבָּחִים שׁוֹחֲטֵי בְּהֵמוֹת הַמֶּלֶךְ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ז:ל"ו). וְכֵן "וַיָּרֶם הַטַּבָּח" (שמואל א ט כד), "לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת" (שם ח יג). אֲבָל יוֹתֵר קָרוֹב דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל"ז:ל"ו), בַּעֲבוּר הֱיוֹת בֵּית הַסֹּהַר בְּבֵיתוֹ, וּמָצִינוּ טְבִיחָה לַהֲרִיגַת הָאֲנָשִׁים, "הָכִינוּ לְבָנָיו מַטְבֵּחַ" (ישעיהו יד כא) "טָבַחְתָּ וְלֹא חָמָלְתָּ" (איכה ב כא), וּרְאָיָה לַדָּבָר הַכָּתוּב בְּדָנִיֵּאל (ב יד) "לְאַרְיוֹךְ רַב טַבָּחַיָּא דִּי מַלְכָּא דִּי נְפַק לְקַטָּלָא לְחַכִּימֵי בָּבֶל":

שר הטבחים, רב קטוליא. עי' רמב"ן שבחר יותר בדעת אונקלוס שהוא השר הממונה על האנשים המחויבים מיתה מצד המלכות מבדעת רש"י שהוא שוחט בהמות המלך בעבור היות בית הסהר בביתו, ועי' בהרא"ם שקירב יותר את דעת ידש"י מדעת הת"א, יען כי לא מצאנו לשון טביחה על הריגת אנשים בשום מקום, ופי' "טבחת לא חמלת", (איכה ב' כ"א) שהרג אותם כטובח בהמות בלי חמלה כו', ואין טענה מאריוך רב טבחיא (דניאל ב' י"ד) דלשון ארמי' לחוד ולה"ק לחוד עכ"ל, ול"נ שבאמת היו השרים הממונים להרוג בהמות לבישול בבית המלך. ג"כ חגורי חרב להרוג אדם המורד במלכות, ולכן נבוזראדן שהיה שר צבא (מ"ב כ"ה ח) ואריוך דנפק לקטלא (דניאל ב' י"ד) נקראו שרי טבחים, ובארמית "רבי קטוליא" (עי' במיני תרגומא שהרבה לתמוה על הרא"ם ז"ל מה שהסתפק עצמו בדחיית ראיה אחת שהביא הרמב"ן ז"ל מפסוק "טבחת לא חמלת" ולא זכר הראיה השנית שהביא הרמב"ן מקרא "הכינו לבניו מטבח" (ישעיה י"ד כ"א), ועוד פסוקים רבים שמצינו לשון טביחה אצל אנשים, וסיים "ופליאה שנעלמו מעיני המזרחי" ולמעלה מזה תמה גם על הרמב"ן שברצותו להביא ראיה אל דברי רש"י, הרחיק עדותו מקרא דשמואל (ש"א ט' כ"ג כ"ד) ולא הביא ראיה מקרא דטבוח טבח (בראשית מ"ג ט"ז) "וטבחו" (שמות כ"א ל"ז) "שורך טבוח" (דברים כ"ח ל"א) אבל האמת עד לעצמו, שגם הרמב"ן גם המזרחי צדקו שניהם בדבריהם, כי הרמב"ן הביא ראיה לדברי רש"י מהשם "טַבָּח" המונח רק על שוחטי בהמות, ולא יכול להביא ראיה מהפעל "טבח" יען כי הוא הונח באמת ג"כ על הריגת האדם בבזיון כאחת הבהמות, והראיה כי בחפצו אח"כ לאמת את דעת אונקלוס, אמר "ומצינו לשון טביחה להריגת אנשים "הכינו לבניו מטבח כו'. וסיים "וראיה לדבר הכתוב בדניאל לאריוך רב טבחיא די מלכא די נפק לקטלא לחכימי בבל" כי על הכתובים הקודמים לא סמך עצמו להביא ראיה מהם, יען כי מהם אין ראיה באמת, באשר כי שם נמצא רק הפעל ולא השם "טַבָּח" ולכן גם המזרחי ז"ל ברצותו לאמת ולקיים את דברי רש"י ז"ל, לא שת לבו אל כל הראיות שהביא הרמב"ן, ואשר כל כתבי הקדש מלאו מהם, ובחדא מחתא מחתינהו, כי מלת "טביחה" כשבאה על הריגת אנשים, ענינה הריגתם בבזיון כאלו היו חיתו שדי ורק על הראיה האחת מן "אריוך רב טבחיא" ענה ואמר כי משם אין ראיה כי לשון ארמי לחוד ולה"ק לחוד.