בִּלָּ֤ה בְשָׂרִי֙ וְעוֹרִ֔י שִׁבַּ֖ר עַצְמוֹתָֽי׃
מאירי
ועלהו לא יבול י״מ כמו לא יפול כלומר שיתקיים אפי׳ העלה מרוב לחותו ואצלי לפרשו מענין בלוי ורקב מלשון בלה בשרי ועורי (איכה ג ד) כלומ׳ שאע״פ שהלחות לפעמים סבת הרקבון ובלוי לא יהיה כן בזה מפני שהמים סמוכים לו בדרך שיועיל לו ולא יזיקו והדמיון שעם היותו מתמיד בתורה אין צרכי גופו המדומים לעלה ושאר ענייניו הצריכים לו מתקלקלים בכך אבל אוחז בזה וגם מזה אל יניחנו אבל לפעמים ישלח ידו ויקח כפי הצורך ההכרחי על הדרך שבארנו והוא אומרו דרך כלל וכל אשר יעשה יצליח. ושמא דמיון העלה הוא בא על שלימות המדות כי כמו שהעלה שומר הפרי כן טוב המדות מעטר החכמה ומבררה שאינו מתגאה בהתמדתו ושקידתו בענייני התורה עד שיקלקל מדותיו בכך, אדרבה הוא מסלסל עצמו ומעטר נפשו במדות נכבדות עד שתהא תורתו מפוארת אצלה בכל שלימות מדותיו כאמרם ז״ל במ׳ תעניות כתוב יערף כמטר לקחי וכתיב תזל כטל אמרתי לא קשיא כאן בתלמיד הגון כאן בשאינו הגון ודמה ההגון לטל ושאינו הגון למטר לסבת מפני שהמטר כל שיבא ממנו יותר מצורך אדם קץ בו לשעתו אע״פ שלעתים רחוקות הוא בא והטל עם בואו בכל יום לא יקוץ אדם בו כמו שביארנו במקומו והוא ענין וכל אשר יעשה יצליח כדרך אומרם שכל נטיעות שיצאו ממך יהיו כמותך והוא דמיון לבניו אחריו. ורבותי׳ פירשו ועלהו לא יבול שאפי׳ שיחת תלמידי חכמים צריכה תלמוד כלומ׳ שאפי׳ שיחה בטלה שלהם יוכל אדם ללמוד ממנה מדה או מוסר או איזו הנהגה טובה וישרה. וי״מ פריו הנפש שתשוב אל האלהים בעתה שלמה ומתאחדת עם הנפרדים כפרי האילן שאחר שנתבשל ואיננו צריך עוד לאילן יפרד ממנו ועלהו רמז לגוף ואמ׳ לא יבול כלומ׳ שלא תהא כלייתו נצחית ורמז לתחיית המתים, או פירושו שזכרו הטוב לא יסוף כדרך זכר צדיק לברכה (משלי יז). ורז״ל פירשו בענין והיה כעץ שתול וגו׳ שהזהירנו אחרי לימוד התורה שיזהר בגמילות חסדים והוא אומרו כעץ שתול שיהנו ממנו בני אדם והם שלש מדריגות זו אחר זו הרחקת חברת הנבלים ולמוד התורה וגמילות חסדים והפליגו בזה עד שאמרו כל העוסק בתורה בלבד בלא גמילות חסדים דומה כמי שאין לו אלוה שנאמ׳ ימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא תורה.