פרשנות מצטטת על איכה ג:יז

אין מדליקין לא בלכש וכו'. פי' הר"ב א"נ שמא יניח הנר ויצא ואנן קי"ל דנר של שבת חובה. גמ'. ובפירוש הרמב"ם כתוב מצוה ונראה שהוא ט"ס. וכן בחיבורו רפ"ה כ' חובה וביאר ואמר שאינו רשות בידו להדליק ושלא להדליק ולא מצוה שאינו חייב לרדוף אחריה אלא חובה וחייב לרדוף אחרי' שיעשנה [* וז"ל רש"י (דף כ"ה ע"ב) חובה. כבוד שבת הוא שאין סעודה חשובה אלא במקום אור כעין יממא בפ' בתרא דיומא [ע"ה ב'] ע"כ. והכי אמרינן התם ותזנח משלום נפשי (איכה ג׳:י״ז) א"ר אבהו זו הדלקת נר בשבת ופירש"י הדלקת נר בשבת שלא ה"ל ממה להדליק ובמקום שאין נר אין שלום שהולך ונכשל והולך באפילה ע"כ]:

שלום ביתו - והכי אמרינן לקמן (שבת דף כה:) ותזנח משלום נפשי זו הדלקת נר בשבת שבני ביתו מצטערין לישב בחשך:

ואהבת את ה'. ולהלן הוא אומר (פ' י"ג) את ה' אלהיך תירא, הא כיצד, עשה מאהבה ועשה מיראה, עשה מאהבה – שאם באת לשנוא דע שאתה אוהב ואין אוהב שונא ^יטכונת השאלה הא כיצד, הוא מפני כי מי שהוא עושה מאהבה אינו צריך ליראת העונש והירא לא יאהב. והנה לא נתבאר יפה טעם דרשה זו, דמאי שייך לומר לשונא דע שאתה אוהב אחרי שהוא בהחלט שונא כמו שאמר אם באת לשנוא, אבל ראה זה מצאתי הבאור בפיה"מ להרמב"ם פ"א מ"ג דאבות וז"ל. ואמרו עבוד מאהבה עבוד מיראה, ואמרו, האוהב לא ישכח דבר ממה שנצטוה לעשותו והירא לא יעשה דבר ממה שהוזהר מעשותו, עכ"ל. ואין ספק שכיון למאמר זה מירושלמי, וכפי הנראה היה לפניו הגירסא בירושלמי כאן שאם באת לנשוא דע שאתה אוהב ואין אוהב נוֹשׁא והוא מלשון שכחה המצוי מאד בלשון רבנן וכמו נשיתי טובה (איכה ג', י"ז) בלשון המקרא, ובירושלמי ספ"א דשבועות "כביכול מפני ישראל נעשה שכחן שנאמר מי אל כמוך נושא עון – נוֹשׁא כתיב". , ועשה מיראה, שאם באת לבעט – דע שאתה ירא ואין ירא בועט ^כהוא ע"ד הכתוב וישמן ישרון ויבעט, או דהכונה שאם באו עליו יסורים ומתוך כך בועט באהבתו באמרו אחרי שהוא מצערני לא אלך בדרכיו, דע שאתה ירא ואין ירא מבעט. .
(ירושלמי סוטה פ"ה ה"ה)

אבותינו אמרו נשינו טובה - דכתיב נשיתי טובה (איכה ג׳:י״ז) שראוה כבר אלא שעכשיו שכחוה אבל אנו לא ראינו טובה מעולם שאין אנו יודעים כמה מיני טעם יש בפירות כלומר דבר מופלא הוא שכל כך לימדו: