חַֽסְדֵ֤י יְהוָה֙ כִּ֣י לֹא־תָ֔מְנוּ כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו׃
פרי מגדים
נוסח עמ״א בספר המגיד כתבנו שיש לומר ברחמי״ו לא ברחמים ע׳ זכריה א׳ רמ״א שם סוסים אדומים שרוקים ולבנים שרוקים פתוך בין דין לחסד מסווג רחמים זה בית שני אבל עוד קרא לאמור בית השלישי תפוצינה ערי מטוב עתידה ירושלים ככל ארץ ישראל וכמ״ש איכה ג׳ חסדי ה׳ כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו המיוחדים אליו יתברך רחמים גמורים שאפילו דור שכולו חייב יבא משיח וחנותי אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם אע״פ שאין הגון ע׳ רמ״א שם וא״ש שאנו מתפללין על בית שלישי שיהיה ברחמיו לא ממוזג ושם הארכנו אין מקומו פה. ומ״ש רוענו כו׳ אנו אומרים רוענו זוננו דהשתא רוענו שם התואר אליו יתברך זוננו בקשה ונוסח הברכה היא:
מגלה עמוקות
איתא בכנפי יונה קודם התפשטות ה' חסדים נקרא אברם אחר התפשטות ה' חסדים נקרא אברהם וא"כ בשעת חורבן הבית נסתלקו ה' חסדים לעילא וז"ס ירמ"יה סוד חכמ' הא' סוד כתף חמש עשרה קלעים לכתף שנסתלקה שכינה בבית שני בין כתפיו שהוא סוד י"ה שהם תרין מוחין והוא סוד יהי"ה בא"ת ב"ש צמצ"ם שכינתו בין שני בדי ארון וז"ש בין כתפיו שכן שהם (שיר ג) ששי' גבורים סביב לה מגבורי ישראל ע"ש והנה עתה שנסתלקו ה' חסדים אמר "אלי "בעת "רעתם "מה נסתלקה ה' כי אברהם הוא חסד. או אמר שהקב"ה השיב לו הלא לא עשיתי לך מאומה (איכה ד) כילה י"י את חמתו וגו' ויצת אש בציון שפך חמתו בעצים ובאבנים ז"ש (שם ג) חסדי י"י כי לא תמנו קשה תמו מבע"ל ונראה שאין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה ז"ש חסדי ד' כי לא תמנו שלא התחיל בנו (שם) כי לא כלו רחמיו ר"ל אין בעל הרחמים פוגע בנפשות וכה"א (שם א) טומאתה בשוליה שהטומאה בבגדים מתחלת (שם) לא זכרה אחריתה שלא חזר בו אזי אח"כ (שם) ותרד פלאים וכה"א (שם ה) נפלה עטרת ראשינו על ב"ה שחרב לא חזר בו אזי (שם) אוי נא לנו כי חטאנו אח"כ פוגע גם בנפשות מה לידידי הלא לך לא עשיתי כלום רק כיליתי חמתי בביתי והשיב אברהם פגעת גם בנפשות ז"ש בני היכן הם בעצמם ג"כ אינם כאן השיב הקב"ה בניך חטאו והגליתים לפי שלא חזרו בהם. מה לידידי הלא יסודי ציון וירושלים אתגניזו ומעולם לא שלטה בהם יד א"הע (מלכים א ט) והבית הזה יהיה עליון ממש שהוגבה למעלה ומעולם לא נגע בה יד (איכה ד) ולא חלו בה ידים (שם א) ממרום שלח אש וראיה מן חומת ירושלים שבכל יום נתבלעה כמ"ש (שם ב) חשב י"י להשחית חומת בת ציון נטה קו שבכל יום קו נטה על ירושלים וכמ"ש לרחל (ירמיה לא) ויש תקוה לאחריתך שהוא (יהושע ב) תקות חוט השני ז"ש מה לידידי הלא לא עשו כלום בהיכל רק שגבה לעילא ובית המקדש שלחטה הוא עומד למעלה בביתו וע"ז אמר יעקב כשראה ב"המק חרב (בראשית כח) מה נורא המקום הזה (תהלי' סח) נורא אלקים ממקדשיך אח"כ א' אין זה כלום כילה חמתו בעצים ובאבנים כי אם בית אלהים לא עשה לנו כלום רק בבית של אבנים ואח"כ אמר שגם בבי' אלקים לא עשה כלום שלא נגע בה יד גוים רק שנסתלק למעלה ז"ש וזה שער השמים (ירמיה ז) היכל י"י היכל י"י היכל י"י ג"פ ארץ ארץ ארץ (שם ב) שמעו דבר י"י לזה השיב אברהם הלא בני היכן הם. או יאמר מה לידידי מה עשיתי לך הלא גלות זה גור' הטיול בבית ג"ע שלמעל' כמ"ש יעקב וז"ה ר"ל ח"י גלו' שפזר הקב"ה את ישראל בין א"הע (שופטים ה) צדקת פרזונו עשה גורמ' שיבואו לג"ע שהוא שער השמים ז"ש מה לידידי להתרעם על זה החורבן שזה גורם שיזכו לשבת יחד בבית בג"ע. או בית ג' נקרא בית כי יעקב קראו בית ונחרבו שנים הראשונים הר שדה אמר מה עשיתי לידידי בביתי שהוא נקרא בית אל בית אלקי יעקב (בראשית ל) מתי אעשה גם אנכי לביתי אמר יעקב נגד בית ג' אגאל ביתי. או ע"ד הזוהר ר"פ פנחס בההוא סבא בעיין דבעי מר' אלעזר בית ראשון ובית שני אשכחן ובית ג' לא אשכחן והשיבשעדיין לא נבנית הבית שרצה הקב"ה לבנות בעצמו ב"ה ז"ש מה לידידי הלא בבית שאני בעצמי אבנה אותו שלא נתקיימה ולא היה ולא נברא עוד ותחלת מחשבתו היה על ביתי שעדיין לא ראה שום אדם: (תהלים לא) נשכחתי כמת מל"ב "מה "לידידי "בביתי שקולה מיתת צדיקים כחורבן (שמות יז) "מלחמה "ליי' "בעמלק שהראה הקב"ה לאברהם סוף הגאולה שנשבע בימינו לעשות נקמה בעמלק בביתי משי"ח ב"ן דוי"ד בי' שהוא מנין דל"ת (זכריה יא) פתח לבנון דל"תיך. או ע"ד המדרש (איכה א) כי רחק ממני מנחם בעובדא דההוא ערבי שאמר ליהודאי שרי תורך ושרי פדנך שנחרב ב"ה ואח"כ אמר ע"ש כי נולד משיח ז"ש (ישעיה י) והלבנון באדיר יפול וכתיב (שם יא) ויצא חוטר מגזע ישי ואית לן קראי סגיאין (תהלים ל) כי רגע באפו חיים ברצונו שבאותה רגע שהקב"ה כועס מיד חיים ברצונו וכה"א (דברים לב) מחצתי מיד ואני ארפא וכה"א (מיכה ז) כי נפלתי מיד קמתי תיכף לנפילה קימה וביום מר עצמו יהיה ששון ושמחה ליהודים לקיים קרא (תהלים כ) יענך י"י ביום צרה:
שפתי חכמים
שאדם עושה כו'. וקשה דהביא האי קרא נוצר חסד שכתוב בפ' כי תשא (לקמן לד, ז) והכא כתיב ועושה חסד וגו'. וי"ל כדי שלא תטעה לפרש הקרא דהכא, האי דכתיב ועושה שב אל הקב"ה, כלומר שהקב"ה עושה חסד לאלפים ותו לא, והא כתיב (איכה ג, כב) חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו. לכן הביא קרא נוצר חסד וגו' שפי' חסד שהאדם עושה נוצר לו הקב"ה שכרו עד אלפים דור, הכי נמי האי קרא ועושה חסד שמלת ועושה שב אל האדם, כלומר האדם שעושה חסד הקב"ה משלם שכרו עד אלפים דור: