חֶלְקִ֤י יְהוָה֙ אָמְרָ֣ה נַפְשִׁ֔י עַל־כֵּ֖ן אוֹחִ֥יל לֽוֹ׃ (ס)
מגלה עמוקות
או יאמר על ענין הפרשה בכלל (משלי ט) חצבה עמודיה שבעה שהקריבו באותו היום ז' קרבנות שנים לאהרן ועגל לחטאת לפי שחטא בו בידים לבד כמ"ש (שמות לב) ויקח מידם דייקא אבל מחשבתו לטובה היתה ואיל לעולה ואל תקשה מאחר שאהרן חסידא לא חטא בהרהור למה הקריב עולה יש לתרץ ע"ד הזוהר תמימים תמים מבע"ל אבל שאז באותו יום הוצרכו לתקן איל של יצחק כי אותו האיל הוא סוד נשמות נדב ואביהוא בסוד קח נ"א המבואר להאר"י ז"ל נשמות נדב ואביהוא שני קרני האי"ל הן שנתלבשו אח"כ אלי"ה בהיפוך אתוון ואותו האיל נברא בע"ש בין השמשות בתיקון בראשי"ת בר"א תי"ש ואותו יום שקול כיום שנבראו בו שמים וארץ לכן הקריבאהרן איל לעולה ואל בני ישראל תדבר קחו שעיר עזים לחטאת על חטא יוסף שהיה בהם בתחלה ואותו יום ראשון לקרבנות לכן אתמר אדם כי יקריב כי אותו יום נדמה אהרן לאד"הר וכן אהר"ן ר"ת א"דם ה"ראשון ר"אש נ"בראים לכן הוצרך עתה לתקן כל העניינים אבל עגל לעולה כי כבר קבלו עליהם ג' דינים בעדים ובהתראה בהרג כדין עיר הנדחת בע"ז עדים בלא התראה בחנק (שם) ויגוף ה' את העם. בלא עדים ובלא התראה בדק אותן כסוטות והיא שריפה שאנו לומדים מבני אהרן שריפת נשמה וגוף קיים ז"ש ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם לפני ה' וימותו לפני ה' ר"ל שלא נשרפו רק הנשמות שהם לפני ה' ממש (איכה ג) חלקי ה' אמרה נפשי ושור ואיל לשלמים אבל אהרן לא הוצרך להקריב שלמים כי הוא אוהב שלום ורודף שלום הנה הם ז' קרבנות ז"ש ח"צבה ע"מודיה ש"בעה על ז' קרבנות ובר"ח נרמז ח"טאת ע"ולה ש"למים ח"צבה ע"מודיה ש"בעה כי מיום שהיו על הר סיני קבלו שע"ח נהורין מלבו"ש של תורה שהוא חשמ"ל שיש בו שע"ח נהורין לכן קבלו תורה במדב"ר סינ"י בגי' שע"ח בגי' אורפניא"ל ואלמלא היו לו לטווס י"א גוונים יתירים על שם הצבעים לא הי' תקומה להם כשעשו העגל חטאו נסתלקו שע"ח נהורין ר"ת ש"ור ע"גל ח"מור עתה תיקן ג' אלו בג' טבחה טבחה על ב' טבחות שנהרגו נדב ואביהוא אחר כך פרשת יין ושכר אל תשת שנתייחד אליו הדיבור ז"ש מסכה יינה אח"כ פרשת חיות ובהמות זה תאכלו וזה לא תאכלו ז"ש אף ערכה שלחנה וטעם סמיכות פרשת מאכלות טהורים לכאן כמו שבבריאת העולם היו מקטרגים המלאכים (תהלים ח) מה אנוש והשיב הקב"ה א"כ (שם) צפור שמים ודגי הים למה אתבריאו כן בשעת שירדה שכינה למטה קטרגו ג"כ המלאכים מה אנוש והשיב הקב"ה ג"כ חיות וצפור שמים מה תהא עליהם לכן באו כל החיות והבהמות וסבבו את המשכן להודיע שבשבילם נברא האדם והנה בג' מקומות קטרגו המלאכים סימן (שם פה) א'מ'ת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף ר"ל א"דם מ"שכן ת"ורה בג' מקומות אלו כשהיה לו לצמוח אמת מארץ אז צדק הוא מד"הד משמים נשקף השקפה לרעה שלא רצו המלאכים להסכים גם ה' יתן הטוב והבר גזיזין ז"ש טבחה טבחה ב' טביחות על ב' כיתות שנהרגו ולא נשתייר מהם רק מיכאל וגבריאל כן היה בשעת הבריאה שהושיט הקב"ה אצבע קטנה ושרפן כן ביום השמיני למלואים שנתמלא העולם ונתבסם כיום שנבראו בו שמים וארץ נשרפו ג"כ ב' נשמות טהורות נדב ואביהוא נגד כת מיכאל וגבריאל ואהרן הוא במקום גואל כי בו שם חסד שהוא אל:
אלשיך
אך אמנם מציאותם ועיקרן נשאר. והתפשטותו הוא הבא בלבד. וההיקש בזה באליהו ז"ל אשר נמצא בכל ברית מילה הנעשה בישראל. ומה יעשה והוא עם מפוזר ומפורד. ובעת אחת ימולו רבים. אלה במזרח העולם. ואלה במערבו. אך בזה יתכן כי הדבר הרוחני מתרבה ולא נקצץ חלילה. וקל וחומר גבי שכינה. וע"כ בהשתלח פה נשמת כל חי מבני ישראל. לא יעתק ויפרד ממקורה. כי הלא שורש הנפש עודנה עומד במקורה דבקה תחת כנפי השכינה. והתפשטות הוא הבא ונכנס באדם. וההיקש ברוח ונשמה. כי עודם באדם לא יבצר מהם דבקום עם מקורה. ואלו יצוייר ימצא איש אשר לא יחטא. או שארור העוותו יתקן את אשר עותו. בעצם לא יפסיק חוט קדושת נפשו ממקורו הדבק בשכינה. ובדבר הזה מרכבה אל השכינה יתייחס הצדיק. למה שהאדם מרכבה אל הנפש והיא אל הרוח והיא אל הנשמה וכל א' משלשתן אל מקורה ומקורה דבקית עצמיי אל השכינה נמצא שע"י ההשתלשלות וההתקשרות ההוא בלי פירוד. יהיה אדם מרכבה אל השכינה. ובזה לא יפלא מה שאברהם לא הוריד שכינה רק לרקיע הששי. והוא היה מרכבה אליה. וההיקש בדומה אליה. ועי"כ דור שכלו זכאי הנכנסים עם יהושע לארץ. דבקים בה' קראם משה. אך בהעוותם נפסק הדבקות כי טומאת העונות נכנסת בנתים. ופוסק החוט הנמשך מרוחו ונשמתו אל שורשן שבשכינה. וע"ז הנביא דיבר. עונותיכם היו מבדילים ביניכם כו' וע"כ הרשע שרובו עונות בחייו קרוי מת כאילו נשחטו רוב סימניו. והוא אצלי מאמר הכת' אל תרשע הרבה למה תמות בלא עתך. כי הלא נגד עינינו עושה רע מאות. ומאריך לו עד זקנה ושיבה. אך יאמר אל תרשע הרבה שיהיו הרוב עונות. למה תקרא מת בלא עתך הקצוב לך לחיות בעוה"ז כי בחייך תקרא מת והטעם כי הלא מקור חיינו הוא ית' אלהינו ותורתו הקדושה בהעדר טומאת העונות חוט הנמשך ממקור החיים אל נפשנו קיים ונקרא חי. אך העבירות הן המקצצות ומבדילות. וע"כ בהיות הרוב זכיות עודנו חי וצדיק יקרא. שהוא כעוף שנפסק מיעוט הקנה ורובו קיים. שחי יקרא וכשר בגמר השחיטה. אך אשר רובו עונות. ידמה לעוף שרוב הקנה נפסק. וכמת יחשב כא' הנבלות ובחייו קרוי מת. כי חוטי נפש ורוח הנמשכים עד אלהים חיים נפסקות. והנבדל מאלהים חיים הוא מת בודאי. ובזה מצאנו ראינו טוב טעם אל מקרא שכתוב (איכה ג׳:כ״ד) חלקי ה' אמרה נפשי כו' (תהילים קי״ט:נ״ז) חלקי ה' אמרתי כו' כי הלא יתחמץ לב השומע ישמע כדבר הזה. כי הלא נהפך הוא כי נפשנו חלק מהאל ית'. ולא הוא ית' חלק מנפשנו:
רבנו בחיי
וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו. לרוב ענותנותו של משה כלל עצמו עמהם כי היה לו לומר לעונם ולחטאתם, וירמיה שהיה משבטו למד ממנו שאמר (ירמיהו י״ד:ז׳) אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך, ולא אמר עונם. ואמר ונחלתנו והיה לו לומר ותנחילנו, אבל באורו שתנחיל אותנו שאנחנו נהיה נחלה שלך וזה דבר הנביא שאמר (איכה ג׳:כ״ד) חלקי ה' אמרה נפשי על כן אוחיל לו, אמר הכתוב נפשי אומרת חלקי ה' כלומר אין לי חלק בארץ זולתי עבודת השי"ת שהוא חלקי על כן אוחיל לו שנחלק לחלקו זהו שאמר הכתוב (דברים ל״ב:ט׳) כי חלק ה' עמו.