ט֤וֹב וְיָחִיל֙ וְדוּמָ֔ם לִתְשׁוּעַ֖ת יְהוָֽה׃
רש"י
דום לה'. המתן לישועתו כמו (שמואל א י״ד:ט׳) אם כה יאמרו אלינו דומו דיהונתן, ומנחם חברו לשון דממה כמו וידם אהרן (ויקרא י׳:ג׳) וגם כן פתר טוב ויחיל ודומם (איכה ג׳:כ״ו) ודונש מודה לו:
פת לחם
ה' לא גבה לבי כו' הנה אף שהמחבר דבר בזה בהבלעה הנה מקום אתי תהלה לאל אבאר ולסבב כל דברי שיר המעלות הזה על קוטב החקירה הזאת ואתה הקורא שים לבך לדברי וראה והפלא איך יותכו דברי הפסוקים האלה אחת אחר אחת בכור הבחינה הזאת. אמר ה' לא גבה לבי ליחס אלי הבחירה ולומר שרצוני הוא משולח ונעזב לבחירתי ומעשי אינה תלויה ברצונך כלל כי כל חפצי אשלים בבחירתי חלילה לי מדעת גאה וגאון כזאת ולא רמו עיני כלו' גם חלילה לי להרים עיני לשמים ולתלות כל מעשי וכל תנועותיה בך ולומר שאני מוכרח בהם כלו' שאיננו גוזר בהחלט על צד אחד מהצדדים גם יודע אני שאין לאל ידי להפיק בין ההכרח והצדק וז"א ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני והם דברי המחבר שהמעמיק בזה אינו נצול מחטא ומכשול ואמר גדולות ונפלאות גדולות באיכותם ונפלאות בהעלם ידיעת מהותם כמאמר המחבר נעלמים ונעלים אם לא שויתי ודוממתי כלומר אתה היודע ועד אם לא כן נהגתי בעצמי דהיינו ששויתי ודוממתי ופי' שויתי חזקתי את עצמי כמו שויתי עד בוקר (ישעיהו ל״ח:י״ג) כלומר לקחתי לי דרך הנהגה בעניני לתפוס בשניהם שבקצת מהם אתחזק ואומר אני אני הוא ואין אלהים עמדי כי הניח בידי משפט הבחירה דהיינו לענין המעשים וכדברי המחבר למעלה שנעשה מעשה מי שיאמין וכו' ובאיזה מהם אהיה דומם ומצפה לרצונו ית' דהיינו לענין הבטחון כמאמר המחבר ונבטח בטחון מי שהתברר אצלו וכו' וזה אומרו ודוממתי וכבר נאמר לשון דומם בבטחון טוב ויחיל ודומם לתשועת ה' (איכה ג׳:כ״ו) דום לה' והתחולל לו (תהילים ל״ז:ז׳) ואח"ז מבאר דבריו באמרו נפשי כגמול וכו' כגמול עלי וכו' גמול הוא הילד הגמול משדי אמו שבהיותו עדיין מובטח על שדי אמו היה נתלה מכל וכל על רצונה אולם אחר הגמל עניניו מורכבים מרצונה ורצונו דהיינו לענין מעשה מלוי צרכיו הוא מוכרח להתעסק בעצמו ללכת ברגליו למקום האוכל וליקח אותו בידיו לתנו לתוך פיו גם ללבוש מלבושיו אך עודנו חסר בכחו להשיג צרכיו מתחלת מוצאם ולהכין אותם וע"ז הוא מוכרח לבטוח באמו שתכין לו צרכיו וזה אומרו שבקצת מעניני דהיינו לענין הבטחון נפשי כגמול עלי אמו ובקצת מהם דהיינו לענין המעשה כגמול עלי נפשי שאני תולה עצמי בי ומסיים בבטחון שהוא יסוד הדת והשלמות ואמר יחל ישראל וכו':