פרשנות מצטטת על איכה ג:לח

עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים – פֵּרוּשׁ, דִּבֵּר אִתּוֹ מִשְׁפָּט, וּמַה הוּא הַמִּשְׁפָּט? כִּי טְעָנוֹ טַעֲנָה הַנִּשְׁמַעַת. וְאָמַר ״אֲנִי ה׳״ – פֵּרוּשׁ, אֵיךְ אַתָּה מְיַחֵס לִי מִדָּה רָעָה בַּר מִינָן וְתֹאמַר אֵלַי ״לָמָה הֲרֵעֹתָה״, וַהֲלֹא אֲנִי ה׳ וּמִדָּתִי מִדַּת הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים וְטוֹב אֲנִי לַכֹּל. וּכְמוֹ שֶׁכֵּן אָמַר הַנָּבִיא (איכה ג:לח): ״מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת״ כִּי אִם הַטּוֹבוֹת. וּמַה שֶׁאָמַר שָׁם ״וְהַטּוֹב״ הוּא עַל בְּחִינַת פְּרָט טוֹב אֶחָד שֶׁהוּא לִהְיוֹת אָדָם צַדִּיק, לֹא יִגְזֹר ה׳ דָּבָר כֵּן אֶלָּא בְּיַד כָּל אָדָם לִבְחֹר בַּטּוֹב. וְתִמְצָא שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁיַּזְכִּיר ה׳ זִכְרוֹן תַּשְׁלוּם הָרַע לְעוֹשֵׂי רִשְׁעָה יְדַקְדֵּק לוֹמַר (שמואל א כד:יד) ״כִּי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע״, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיה ב:יט) ״תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ״, (ישעיה סד:ו) ״וַתְּמוּגֵנוּ בְּיַד עֲוֹנֵינוּ״, (איוב ח:ד) ״וַיְשַׁלְּחֵם בְּיַד פִּשְׁעָם״. מַה שֶׁאֵין כֵּן הַטּוֹב (תהלים פה:יג) ״ה׳ יִתֵּן הַטּוֹב״, (תהלים קמה:ט) ״טוֹב ה׳ לַכֹּל״. וּמֵעַתָּה לוּ יִהְיֶה שֶׁעָבְרָה צָרָה עַל יִשְׂרָאֵל, מִי יוֹדֵעַ אִם הָיוּ חַיָּבִין כֵּן וַעֲוֹנָם גָּרַם, אוֹ לְצַד הַקּוֹדֵם לְתַשְׁלוּם גְּזֵרַת הָעִנּוּי, אוֹ לְצַד קְצָת מֵהֶם שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ כָּרָאוּי וְכַדּוֹמֶה. וְהִנְּךָ רוֹאֶה כִּי הַזְּקֵנִים חָזְרוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם וְלֹא הָלְכוּ עִם מֹשֶׁה לִפְנֵי פַּרְעֹה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה ה), וְהִקְפִּיד ה׳ עֲלֵיהֶם, בְּאֹפֶן כִּי מֵהֶם יָצָא לָהֶם דָּבָר זֶה. וְאֵיךְ הוֹצִיא מִפִּיו דְּבָרִים נָכְרִים לוֹמַר ״לָמָה הֲרֵעֹתָה״?

הדבר הזה בסיני. כמ"ש בריש בהר וידבר ה' אל משה בהר סיני והוא שייך גם לסדר בהר עד סוף התוכחה ובסוף התוכחה כתוב אלה החוקים וגו' בהר סיני ביד משה וכמ"ש מכילתא יתרו פסוק ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר שמ"ש בסוף פרשת משפטים ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם פירושו שקרא באזניהם פרשיות התוכחות שנקראו ברית כמ"ש בסוף התוכחות כי תבא אלה דברי הברית ומ"ש באותו שעה צ"ל מאותה שעה ועל זה אמר ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה שלפניכם ובכם הדבר תלוי שתבא עליכם ברכה וקללה ובזה דורש מ"ש באיכה מי זה אמר ותהי ה' לא צוה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב והם שני כ"מ תחלה אמר שלא יוכל להיות דבר בלא צווי מה' ואחר כך אמר מפי עליון לא תצא הרעות והטוב והכריע כאן קודם שאמר הברכות והקללות מסיני אז מי זה אמר ותהי מבלעדי השי"ת אך משאמר הברכות והקללות בסיני מאז מפי עליון לא תצא הרעות והטוב ועל זה אמר ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה משמע שביום שאמר להם ברכה וקללה היינו ביום מתן תורה בסיני באותו היום אמר להם פרשת ראה אנכי נותן וגו' וכמ"ש בסדר נצבים אתם נצבים היום כולכם לכני ה' אלהיכם היינו ביום מתן תורה עי' שמ"ר פרשה כ"ח סי' ו' ומש"ש בסוף נצבים כתיב ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו' עד ובחרת בחיים וזהו מ"ש כאן ר' חגי ולא עוד וכו' ובחרת בחיים שמחבר פרשה זו עם פרשת נצבים שנאמרו הכל במתן תורה בסיני ועי' מ"ש בזה ויק"ר פרשה ו' סי' ו' בא"א ומכאן ראיה לדרך הא'. ועי' באיכה רבתי פסוק מי זה אמר ותהי וגו' מפי עליון וגו' ושם הגירסא בשנוי אך בעל המאמר ג"כ ר"א ומביא שם ג"כ פסוק של סוף נצבים ראה נתתי עד ובחרת בחיים:

בס' פתגמין קדישין בשם הבעש"ט ז"ל אות ג' איתא וז"ל, (ירמיהו י״ז:ז׳) ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו, (איכה ג׳:ל״ח) מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, (חבקוק ב׳:ד׳) וצדיק באמונתו יחיה אל תקרי יחיה אלא יחיה, (מדרש רבתי בשלח פכ"ג סי' ה') כל מה שישראל אוכלין בעולם הזה אינו אלא בשביל אמונה, [ע"ש במדרש שהגירסא הוא, הוא האמונה שישראל נוחלין בה].