פרשנות מצטטת על איכה ג:מה

יש לשאול מה טעם סדרו חז"ל ענין זה בלשון שאלה ותירוץ וכמו ששנינו מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל ותנא יש לו בן וכו' יש לו אשה אשתו שואלתו ואם לאו הוא שואל את עצמו. אמנם אפשר לומר שלהיות כל דבר לימוד כשהלומד מתקשה בו ואח"כ מוצא תירוץ שמתישב בלבו אז הדבר ההוא נקבע בדעתו ולא תסתלק עוד ממנו.
וענין זה של יציאת מצרי' הוא שורש ועקר כל המצות על כן אפי' כלנו חכמי' כלנו נבוני' כלנו יודעי' את התורה מצוה עלינו לחקור ולהרגיש בכל ההרגשות שיד שכלנו מגיע למען יקבעו בדעתנו קביעות שלם לא יסור ממנו. ולפי הפשט אפשר לומר כי ידוע הוא שלעולם אין מקרא יוצא מידי פשוטו. וממה שכתוב והיה כי ישאלך בנך מחר וכו'. והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם: נר' כי ייטיבו בעיניו ית' דברי השואל. כי המחר הזה אינו יום שני ליום העומד בו כמו שאמרו יש מחר שהוא לאחר זמן. ועל כן להיות חביב אצלו ית' שאלת הבן יהיה מתי שיהיה שמפני זה צוה להשיב לו מעין שאלתו לפיכך ראו חכמי' לסדר הענין בלשון שאלה. אי נמי בראותם שחביב אצלו ית' שאלת כל דבר מהענין הזה כמו שהוכיח זה משאלת התם. למען לא יבוש שום אדם לשאול בענין. סדרו שאפי' איש יחידי והוא ת"ח ישאל את עצמו דברי' שנראי' כאלו אין בהם יסוד. ובזה כל מי שיקשה לו שום דבר ישאלנו ולא יבוש.
ועל השאלות ששאל המגיד ראוי לתת טעם למה שאל אלו. יותר מאחרות. שאם כונתו היתה על הדברי' המורי' השעבוד כמו שנראה אומרו ובלילה הזה כלו מצה. ובלילה הזה מרור לא היה לו להביא פסקא בלילה הזה כלנו מסובין. ואם כונתו להזכיר מאלו ומאלו למה לא הזכיר מה שאנו שותין ארבע כוסות יין שהכל חייבי' בהם כדתנן אפי' עני שבישראל לא יפחתו לו מארבע כוסות של יין. ויותר היה מקום לשאלה זו הואיל ומוזגין הכוס שני קודם שאלת מה נשתנה כדתנן מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל. והרי הבן לא ישאל אלא מהדברי' אשר הוא רואה לא ממה שיעשו אחרי ספור ההגדה הנזכרי' במשנת מה נשתנה.
אמנם אפשר לומר על פי דרכנו שדרכנו במשנה ראשונה. שבא המגיד לנחם את המצטערי' מאורך הגלות ואמר. אם תאמר מה נשתנה הגלות הזה המכונה בשם לילה כדכתיב אתא בוקר וגם לילה מכל הגליות שעברו.
משיב ואומר דע כי בכל הלילות שעברו אנו אוכלי' אחר הגאולה חמץ ומצה רמז ליצה"ט ויצה"ר כלומר יש מי ששולט בו יצה"ר ויש מי ששולט בו יצה"ט אבל בלילה הזה כשנצא ממנה כלו מצה יתבטל יצה"ר לגמרי. ולפי דרך זה יהיה שי"ן שבמלת שבכל כמו בשביל.
ועוד מטעם אחר נשתנה ונתארך גלות זה מכל הגליות והוא שבכל הלילות אנו אוכלי' שאר ירקות וכו'. וזה יובן עם מה שאמרו בפרק הספינה שלעתיד לבא כל צדיק וצדיק יהיה נכווה מחופתו של חברו.
והיא מעין הקנאה טהורה המותרת בעה"ז שהיא קנאת סופרי' המרבה חכמה. כן הקנאה שתהיה לכל צדיק וצדיק בג"ע מחופת חברו לא תהיה קנאה רעה כמצטער מכבוד חברו. אלא מצטער ממה שלא הוסיף הוא מצות ומעש"ט בעה"ז כמו שהיה יכול. כדי לזכות למה שזכה חברו. ובשביל הצער ההוא יתוסף לו שכר על שכרו. וזהו שאמר כאן שבכל הלילות אנו אוכלי' שאר ירקות. כלומר היה לנו מכל מיני קנאה טובה ורעה כי הקנאה גורם לאדם שפניו מוריקות. והלילה הזה מרור היא קנאה שאין אחריה קנאה אחרת כמו המרור שאין בירקות הנאכלי' מר כמוהו.
ועוד שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת. מטבילין הוא מלשון טבילה והכוונה לומר כי ייסורי הגליות הראשוני' לא הועילו לנו אפילו לטבילה אחת ויסורי הגלות הזה יעלו לשתי טבילות אחת לגוף ואחת לנפש שהוא במקום הגיהנם.
ועוד שבכל הלילות אנו אוכלי' בין יושבין ובין מסובין כלומר יש מי שנהנה מקצת מעין העה"ב כגון המענג את השבת שהוא אחד מששי' בעה"ב. וכן התשמיש והלילה הזה כלנו מסובין שכלנו נזכה תמיד לעונג ההוא. ולפי שלכל הדברי' הנזכרי' צריך שנהיה נקיים מכל סיג וטנוף לפיכך הוא ית' מייסר אותנו ומאריך גלותנו לטוב לנו:
עוד אפשר לומר והוא הנכון שהשאלה היא כפשטה מה נשתנה וכו'. והשינוי הוא שבכל הלילות היינו שאר הגליות אנו אוכלין חמץ ומצה וכלו בלשון שאלה וכמו שיבא: וזה כי המגיד ראה והנה ד' דברי' הם הגורמי' צער לבני הגולה. א' הצרות העוברות עלינו תמיד שבכל דור ודור עומדי' עלינו לכלותנו ואילו היינו גאולי' חורין היינו מכל רע. ב' מה שהיצה"ר מסית אותנו לעבור על רצון קוננו וכשנהיה גאולי' מובטחי' אנו שלא יזיקנו עוד כמשרז"ל עתיד הקב"ה להביא יצה"ר ולשוחטו וכו'. ג' שאין אנו מקבלי' שכר המצות והמתנ' שכר העה"ב לרוב בני אדם הוא תוחלת ממושכה מחלת לב. ד' העלם קץ הפלאות. ועל כן סדר הענין בלשון שאלה ותירוץ לומר אם יקשה לנו הגלות הזה על אחת מארבע סבות אלו. הנני משיב ואומר לך הטעם. והתחיל ואמר מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, כלומר אם תאמר מה נשתנה הגלות הזה מכל הגליות. שבכל הגליות לא המתין הוא ית' לגואלנו עד הגיע זמן לבער היצה"ר מקרבנו הנמשל לחמץ. אלא גם אם היה יודע שנאכל עוד חמץ. כמונו היום ששולט בנו היצה"ר ופעמי' המצה הוא היצה"ט לא מנע מלגאלנו. והלילה הזה אינו רוצה לגואלנו עד שיהיה כלו מצה ויבוטל החמץ לגמרי. עוד מה נשתנה שבכל הלילות אנו אוכלי' שאר ירקות. פי' הגם כי בשאר הגליות טעמנו בהם טעם מר ממרירות הצרות שעברו עלינו הדומים לעשבים מרים. עכ"ז לא היה כל כך מר כמו המרור שהן הצרות המתרגשות עלינו בגלות הזה. ועוד שהוא מר מעצמו מצד אריכותו ומצד הבזיון שמבזין אותנו עד היותנו סחי ומאוס בגוים והבזיון דבק בנפש והוא מר לנו מאד. ובשאר הגליות לא היו מבזין אותנו אדרבה מנשאי' אותנו ומבקשי' להתחתן בנו. ועוד שבכל הלילות אין אנו מטבלין אפילו פעם אחת. ירצה למה יהיה הפרש גדול בגלות הזה משאר הגליות. שבשאר הגליות לא היינו מעורבים בדעתנו מתי נגאל. כי הגלות מצרי' ידענו שלא היה עתיד לימשך אלא ארבע מאות שנה וגלות בבל שבעי' שנה. וזהו אומרו אין אנו מטבלין פי' מעורבבי' אפילו פעם אחת מלשון ותפעם רוחו. ובגלות הזה תתפעם שתי פעימות. אחד שמא לא נזכה בעצמנו על הגאולה. שנית שמא יארע לנו ח"ו צרות אחרות. עוד שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין ובין מסובין וכו' פי' ידוע כי המסב אין דעתו לעמוד תכף כמו היושב בלבד בלי הסיבה. כמו שאמרו הסיבו אחד מברך לכלן כי כונתם היא לעמוד שם יחד עד גמר סעודתם ע"כ אמר מה נשתנה שבכל הלילות לפעמי' היו יושבין בלא הסיבה כאילו היו מזומני' לעמוד ליגאל. ולפעמי' היו מסובין כנרדמי' ומתיאשי' מן הגאולה כמשרז"ל בלשצר מנה וטעה. אחשורוש מנה וטעה. דניאל מנה וטעה. שנא' בשנת אחד למלכו אני דניאל בינותי בספרי' מספר השני' אשר היה דבר ה' אל ירמיהו הנביא למלאת לחרבת ירושלם שבעי' שנה. וכשהי' סמוך אל המספר שנראה היותו תשלום הקץ היו יושבי' בלא הסבה כמוכני' לקום. א"נ אם היו בהם מסובין שלא היו חפצי' בגאולה. כמו שנשארו עם רב בבבל וכן בספרד. והיו כמסובין לאכול בקביעות. היו ג"כ מאותם שהיו יושבי' בלבד ומצפי' לעמוד מהר ליגאל. והלילה הזה כלנו מסובין. אין אתנו יודע עד מה ימשך גלותנו זה. ועל כל הדברי' האלה השיב במילין קלילין כוללי' דברי' רבי' עבדי' היינו וכו'. כלומר כל זה מה גרם שיהיה כך היה לפי שעבדי' היינו לפרעה במצרי' ויוציאנו ה' אלקינו משם קודם זמנו בכח גדול וביד חזקה כמו שיבא ורוצה הוא ית' להמתין שיסתלקו כל המעיקי' למען לא יצטרך להגלותנו עוד:

גוי קו קו. שנפרע בו בעונו מדה במדה וניתן למבוסה, ד"א קו קו ל' קיא סחי ומאוס (איכה ג):

ואמ׳ לרוב צרתו יגעתי באנחתי כלומ׳ נלאיתי לסבול דאגתי ואנחתי על חליי. אשחה בכל לילה מטתי כלומ׳ אבכה עד שלרוב דמעי אני אשחה מטתי בכל לילה שהוא עת הכבדת החולי. ואשחה פירושו וארחץ מלשון ירחץ במים שתרגומו סחי וי״מ לשון מי שחו (יחזקאל מז ה) וכאשר יפרש השוחה לשחות (ישע׳ כה יא) ונאמר כאן דרך הפלגה, והוא בעצמו ענין בדמעתי ערשי אמסה כלומ׳ שמרוב דמעי ימס הערש וי״מ אמסה כמו אמאיס מלשון סחי ומאוס (איכה ג) ר״ל אמאיסנה מרוב יגוני ויורה זה מה שלא הזכיר בה לשון דמעה.

אשחה בכל לילה מטתי. לשון סחי ומאוס (איכ' ג) והיתה נבלתם כסוחה (ישעיהו ה׳:כ״ה) ממאס אני מטתי בדמעות ומנחם חברו עם כאשר יפרש השוחה לשחות (שם כה) ועם מי שחו (יחזקאל מז):

מטתי - תשמיש המטה ענין סחי ומאוס (איכה ג׳:מ״ה) קרי ליה:

נשתה. ל' ונשתו מים מהים (לעיל יט) לשון השאת והשבר (איכה ג׳:מ״ז) וכולן ל' חורבה ויובש ולכך התי"ו מודגשת שהרי באה במקום שתים שאין שאת בלא תי"ו והיה לו לומר לנקבה נשתתה שהרי לזכר יחיד יאמר נשתה ולרבי' ונשתו:

כסוחה. כרוק וקיא הניסח מתוך גופו של אדם שהוא מאוס ובלשון חכמי' קרוי סחי וכן סחי ומאוס (איכה ג'):