פרשנות מצטטת על איכה ג:נ

השקיפה וגו'. א"ר הונא ב"ר אחא, בוא וראה כמה גדול כחן של עושי מצוה, שכל השקפה ארורה וזה בלשון ברכה, ולא עוד אלא שכתוב בו היום הזה ^עונראה דרומז להאגדה שמביא רש"י בפסוק זה דהלשון היום הזה וגו' הוא מלשון בת קול שמברכתו ואומרת הבאת בכורים [מעש"ש] היום – תשנה לשנה הבאה. ומ"ש כל השקפה שבתורה לרעה – כמו וישקיפו על פני סדום, וישקף ה' אל מחנה מצרים, הנה רש"י בפיה"ת בפ' וירא שם הביא דרשה זו, רק במקום שלפנינו בירושלמי הלשון כל השקפה שבתורה העתיק הוא כל השקפה שבמקרא, ונראה גירסת הירושלמי נכונה, יען כי כי לפי נוסחת רש"י קשה שהרי מצינו כמה מקראות שהובא בהם לשון השקפה והוא לטובה, כמו וצדק משמים נשקף (תהלים פ"ה), כי השקיף ממרום קדשו (שם ק"ב), עד ישקיף וירא ה' משמים (איכה ג'), מי זאת הנשקפה כמו שחר (שה"ש ו') ועוד, אבל לגירסת הירושלמי ניחא, דהכונה רק שבתורה הוי לשון השקפה לרעה, אבל במקרא [בנביאים וכתובים] באמת יש גם המורים לטובה. [ירוש' מעע"ש פ"ה ה"ה].

רש"י ד"ה וישקיפו, כל השקפה (שבמקרא) לרעה, חוץ מהשקיפה ממעון קדשך וכו'. והנה בדקתי - בעקבות העדר הערה כזו להלן (כו, ח) - בעזרת הקונקורדנציה, ומסתבר שמתוך כ"ב פעמים ששורש זה מופיע במקרא, עוד שתיים הם בהחלט לחיוב (תהלים פה, יב ושיר השירים ו, י), תשעה הם לכאורה לגמרי ניוטרליים, אחד (איכה ג, נ) לא ברור לי, ורק שמונה נוספים אפשר לפרש לרעה. וייתכן שבשל כך לא הכל גורסים "שבמקרא" (ראה ר' אברהם ברלינר שנותן התיבה בסוגריים). ומקור הדברים בתנחומא (כי תשא יד) ושם "שבכל מקום שנאמר בו השקפה - לשון צער הוא". וראה "רש"י מפורש" על אתר הערה 32. (פ' תולדות תשמ"ח) וכן הקשה חזקנו מתהלים, שיה"ש ואיכה ונשאר בקושיה, ובדברי דוד להט"ז תירץ שכוונת רש"י ל"השקפה" שבתורה בלבד ולא בנביאים וכתובים.

וישקפו על פני סדם פרש״‎י כל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך וגו'. חז״‎ק הרי כתיב מי זאת הנשקפה. עד ישקיף וירא, וצדק משמים נשקף. כי השקיף ממעון קדשו.