פרשנות מצטטת על איכה ד:ד

להמית אותי ואת בני ואת מקני בצמא יזכירו לו בתלונותם גם המקנה, לאמר לו כי הם צריכים מים רבים, וצריך לתת עצה לכלם, ולכך נאמר בשנית ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם (במדבר כ יא) ורבותינו אמרו (מכילתא כאן) השוו בהמתן לגופן, אמרו בהמה של אדם היא חייו המהלך בדרך אם אין בהמתו עמו מסתגף הוא. וטעם הזכירם אותי ואת בני, ולא אמרו סתם "להמיתנו בצמא" או "להמית את כל הקהל הזה" שיכלול אנשים ונשים וטף, כמאמרם בשאר המקומות (שמות ט״ז:ג׳), כי יזכירו לו הבנים להרבות עליו תלונה שימהר לדבר, כי הקטנים לא יסבלו הצמא כלל וימותו לעיני אביהם, כטעם דבק לשון יונק אל חכו בצמא (איכה ד ד):

מפרסת פרסה. הרשב"ם פי' מפרסת פרסה צפורן אחד כעין מנעל ולא צפרנים בכל אצבע כארנבת ושפן, ושוסעת שסע, מובדלת הפרסה לשנים ולא פרסה אחת שלמה כסוס וחמור. ואמר הרנ"ו ולפי"ז פתרון הכתוב כך הוא כל בהמה שבתולדתה מפרסת פרסה שיש ברגלה צפורן כדמות מנעל המכסה את הרגל, וכן בתולדתה שוסעת שסע שנראה כשתי פרסות טהורה לאכילה, שהרגל בעלת הצפורן כעין מנעל הוא הנקרא בלה"ק פרסה לפי שמכסה את הרגל, מלשון ופרשו השמלה (דברים כ״ב:י״ז) ופרשו בגד כליל תכלת (במדבר ד׳:ו׳,) וכן כל לשון פריסה בשי"ן או בסמ"ך כולם מענין זה הם, כי השי"ן והסמ"ך ענין אחד להם כמו הלא פרס לרעב לחמך (ישעיהו נ״ח:ז׳) שיפרוס שולחנו לפני העני הרעב וכן עוללים שאלו לחם פורש אין להם (איכה ד׳:ד׳):

יפרשו. מל׳ פרוסה ושבירה ועם היא בשי״ן וכן פורש אין להם (איכה ד׳:ד׳):

פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ. כְּמוֹ "וּפֵרַשׂ יָדָיו בְּקִרְבּוֹ", כְּאָדָם הַמּוֹלִיךְ יָדָיו, מוֹלִיכָם וּמְבִיאָם וּמִצְטַעֵר בָּהֶם. דָּבָר אַחֵר: "פֵּרְשָׂה צִיּוֹן" לְשׁוֹן שְׁבִירָה, כְּמוֹ "פּוֹרֵשׂ אֵין לָהֶם", "וְלֹא יִפְרְסוּ לָהֶם עַל אָבֵל, לְנַחֲמוֹ עַל מֵת": כַּךְ חִבְּרוֹ מְנַחֵם. וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה, "פְּרוּסָה קַיֶּמֶת". וּמַשְׁמָעוֹ, כָּאָדָם הַמִּצְטַעֵר שֶׁחוֹבֵק אֶת יָדָיו וּמְשַׁבְּרָם. תּוֹסֶפֶת מָצָאתִי: צִוָּה ה' לְיַעֲקֹב