שִׂ֤ישִׂי וְשִׂמְחִי֙ בַּת־אֱד֔וֹם יושבתי [יוֹשֶׁ֖בֶת] בְּאֶ֣רֶץ ע֑וּץ גַּם־עָלַ֙יִךְ֙ תַּעֲבָר־כּ֔וֹס תִּשְׁכְּרִ֖י וְתִתְעָרִֽי׃ (ס)
צרור המור
אחר כך אמר חטאו משקה מלך מצרים והאופה. בענין שתבא רפואה לצדיק על ידם. ואמר לאדוניהם למלך מצרים לומר שחטאו בשני פנים. הא' מצד היות אדוניהם שעשה עמהם טובות שלא היו ראוים להם לתת חייו בידם כי אולי היו קטני הערך. והב' שחטאו מצד היות מלך מצרים מלך גדול. וז"ש ויקצוף פרעה על שני סריסיו. ולא אמר שני הסריסים אלא שני סריסיו. שהוא עשאם סריסים אע"פ שלא היו ראוים. וכן שהיו סריסיו המיוחדים בנאמנות חיי המלך. ואם היו ממונים על דבר אחר לא היה חטאם גדול. אבל היו שר המשקים ושר האופים. ומאכל המלך ויין משתיו צריך שמירה רבה כמוזכר בסריסי אחשורוש ובסריסי אלסכנדרוס מוקדון. ויחלמו חלום בהיותם אסורים בבית הסוהר בענין שבא החלום ברוב ענין. ולכן חלם שר המשקים והנה גפן לפני ובגפן שלשה שריגים. להורות על שלשה ימים אחר שראה תכיפות הדברים כפורחת עלתה נצה הבשילו אשכלותיה ענבים בבת אחת. לכן אמר בעוד ג' ימים ישא פרעה את ראשך. יפקוד או יסלח חיוב ראשך. ולפי שראה יוסף שהיה החלום טוב. אמר איש טוב זה ואל בשורה טובה יבא לבשר גאולתם של ישראל. כדכתיב גפן ממצרים תסיע ומעלתם של ישראל בתורה נביאים וכתובים כנגד שלשה שריגים וכנגד כהנים לוים וישראלים. כמוזכר במקומו במסכת חולין. וכן רמוז בסתרי התורה שראתה עינו של שר המשקים עניינים גדולים בעתיד. ולכן הזכירו ד' כוסות בפרשה זו כנגד ד' כוסות שעתיד פרעה לשתות. וכנגד ד' לשונות של גאולה שכתוב בגלות מצרים. ולקחתי וגאלתי והוצאתי והבאתי. וכנגד זה אנו עושים ארבעה כוסות בליל פסח. וכוס חמישי לא הוזכר. ולדעת האומר כוס חמישי. הוא סומך על כוס האחרון של הפרשה. ויתן את הכוס על כף פרעה והוא הכוס הנזכר. וכן רמז בדבריו ארבעה גליות שעתידות לעבור על ישראל כנגד ארבעה כוסות. וכוס ה' לא הוזכר דכתיב ועיניתיך לא אענך עוד. והנה גפן לפני הוא גלות מצרים שהיה סמוך לפניו. ובגפן ג' שריגים משה ואהרן ומרים. וכוס פרעה בידי הוא גלות בבל. ואקח את הענבים הנותרים ואשחט אותם אל כוס פרעה. זה גלות מדי בימי המן ששחטו הענבים בשתיית המלך והמן. וכן שחטו הענבים ישראל מיין נסיכם. ואתן את הכוס על כף פרעה זה גלות יון. ונתת כוס פרעה בידו זה גלות אדום דכתיב גם עליך תעבור כוס. ואז ישובו ישראל כמשפטם הראשון כדכתיב חדש ימינו כקדם. ואז יתקיים פורה דרכתי לבדי וגומר. ולפי שכל אלו הבשורות בפיו פתר לו לטוב ואמר לו כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך אחר שאני כלול בחלומך בכלל הגפן. וזה כשתראה פתרון חלומי שנתקיים לטוב. וזהו כאשר ייטב לך אחר שאני המבשר. ועשית נא עמדי חסד ואיני שואל ממך דבר אלא הזכירה. וזהו והזכרתני אל פרעה לפי שאיני יכול לצאת בלי מאמר אחר שאני אסור במקום אסירי המלך. ואיני שואל ממך דבר גדול אלא והוצאתני מן הבית הזה ולא מן הבור. כי אתה רואה בעיניך שאיני אסור בבית האסורין אלא פקיד וממונה עליהם. והטעם כי גנוב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה בפועל ממה שדברו עלי כי שמו אותי מתחלה בבור. ורמז באומרו כי גנוב גנבתי שלא יחשוב שהוא היה מן המכשפים והקוסמים ובחכמת הכישוף פתר חלומו. שאינו כן אלא גונבתי מארץ העברים זכה וברה מגדלת חכמים. ואוירא דארעא דישראל מחכים. וכן עם העברים עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה הוא וביניהם נתגדלתי וקניתי חכמה. ולא תאמר שאע"פ שאני חכם ונבון. מעשי אינם הגונים. כי גם פה לא עשיתי מאומה ממה שהעלילו עלי:
צרור המור
ושכרו דודים. כינה הרשעים בשם דודים מפני שנפשם מחוברת אל החומר בקשר חזק ומשועבדת כאלו נתחתנה בו ונבעלה לו וכמש"ה (יחזקאל כ״ג:י״ז) למשכב דודים. וכן מכונים הרשעים בשם זונות לכוונה זו שנתערבו בגוים ונשכבין להם וכשהקב"ה משקה את הרשעים כוס של פורעניות הוא משכר אותן להאבידם ולכלותם כענין שנאמר (איכה ד׳:כ״א) גם עליך תעביר כוס וגו'. לזה אמר שתו ושכרו דודי'.
מעשה ניסים
בראש כל. כי פסח נכתב ראשון לכל המועדות בפ' אמור. ובש"ס איתא פסח הוא ר"ה לרגלים. (גלית לאזרחי) זה אברהם שגלית לו מה שיעשה לבניו בליל פסח כדכתיב ויחלק עליהם לילה וערש"י שם. (דלתיו דפקת) כדכתיב וירא אליו והיה בפסח. (הסעיד נוצצים) האכיל למלאכים (לשור ערך) זה חגיגה הבא עם הפסח. (טאטאת) עש"ה וטאטאתי' במטאטי (ישעיהו י״ד:כ״ג) והוא שם כלי שמכבדין הבית ופירושו מכבדת. (מוף ונוף) שמות ערים במצרים ביחזקאל. (און) בכור כדכתיב ראשית אונס. (מחצת) עש"ה מחץ ראש על ארץ רבה. (כביר) זה הקב"ה (מסגרת) זה יריחו עש"ה. ויריחו סוגרת ומסוגרת. (סוגרה) נמסרה מלשון אל תסגיר עבד. פסח. כדכתיב לעיל מיניה שם ביהושע ויעשו את הפסח. (נשמדה מדין) ע"י גדעון. (בצליל) בזכות העומר עש"ה והנה צליל שעורים מתהפך במחנה. (פול ולוד) גבורי סנחרב שנאמר בא פול מלך אשור מלכים ב' ט"ו וכתיב ותחת כבודו יקד כיקוד אש. (בנוב) זה סנחרב ולישנא דקרא נקט. (פס יד) זה בלשצר שכף יד כתבה. (לקעקע) לעקור שורשה. (של צול) זה בבל עש"ה האומר לצולה ישעיה מ"ד. (צפה הצפית) עש"ה צפה הצפית ערוך השלחן ישעיה כ"א ונאמר על בלשצר. (הדסה זה סתר. (צום) דדרשו על קרא מויעבור מרדכי שעבר יום ראשון של פסח בתענית. (ראש מבית רשע) זה המן. (שתי אלה) היינו שיהיו כיתומים ואלמנות. (לעוצית) עש"ה יושבת בארץ עוץ איכה ד'.