מֵימֵ֙ינוּ֙ בְּכֶ֣סֶף שָׁתִ֔ינוּ עֵצֵ֖ינוּ בִּמְחִ֥יר יָבֹֽאוּ׃
שפתי חכמים
אע"פ שיש בידינו מן לאכול. הא דנקט רש"י מן לאכול ולא כתיב בקרא אלא מים, אלא דהוקשה לרש"י דאי לא אמר למלך אדום על עניין אכילה מה הנאה הוא להם בזה שיקחו מהם מים הנאה מועטת היא, אלא אף על האכילה אמר משה ליקח מהם, והא דנקט הקרא דוקא מים, רבותא נקט אף מים רוצין ליקח מהם אף שאין דרך לקנות מים, כמו שהי' מקונן ירמיה מימינו בכסף שתינו מהרא"י:
רי"ף
ופריק רבי אלעזר תברא מי ששנה זו לא שנה זו ועולא אמר כגון ששילשה בגיטין דמחזיא כגדולה ומשום הכי לא אתי מיאון דחבריה ומבטיל גיטא דידיה ומאן *בס"י תנאי דאמר ר"א ת"ק ור' ישמעאל בר"י דאמר כו'תנא [אמר רבי אלעזר בר אידי רב ורבי] ישמעאל ברבי יוסי היא דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (איכה ה׳:ד׳) מימינו בכסף שתינו בשעת הסכנה נתבקשה הלכה זו הרי שיצאת מראשון בגט ומשני במיאון מהו שתחזור לראשון שכרו אדם אחד בארבע מאות זוז ובא ושאל את רבי עקיבא בבית האסורין ואסר ואת ר' יהודה בן בתירה בנציבין ואסר א"ר ישמעאל בר' יוסי לא לזו הוצרכנו לאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא כ"ש ברם כך היתה שאלה הרי שהיתה אשת אחי אמו שהיא שניה לו ונשאה אחיו מאביו ומת מהו שתמאן עכשיו לעקור נישואין הראשונים ותתיבם צרתה יש מיאון לאחר מיתה במקום מצוה או לא שכרו אדם אחד בארבע מאות זוז ובא ושאל את ר' עקיבא בבית האסורין ואסר ואת רבי יהודה בן בתירה בנציבין ואסר
מחוקקי יהודה; יהל אור
(קיז) הגאון ז"ל יחלק בין מימי, ובין מי, הביאם רב"ח, לשון מימי נזכר על המים הראוים לשתות כמו ונתן מימיו (במד' כ ח), ברך את לחמך ואת מימיך (למטה כג כה) סתם את מוצא מימי גיחון (דה"ב לב ל) מימינו בכסף שתינו (איכה ה ד) ולשון מי נזכר על שאינם ראוים לשתות, כמו מפני מי המבול (ברא' ז ז) מעבור מי נח (ישעי' נד ט) את מי הים (למטה טו יט), וזה שאמר הכתוב כי לא יכלו לשתות ממימי היאור, שהיו מתוקים וראוים לשתיה: