פרשנות מצטטת על איכה ה:ז

אמר השם יתע' לישראל באמצעות קול הדברים המוחש אנכי יי' אלהיך המנהיג אותך ומשגיח בך אשר הוצאתיך מארץ מצרים שהיתה סוגרת ומסוגרת מלצאת ממנה כמו הבית שישימו בו העבדים שיכוונו לסגרו היטב כדי שלא יצאו ממנה ולזה אמר במקום אחר מכור הברזל. והרצון בזה שארץ מצרים לא היה יכול עבד לצאת ממנו כאלו תאמר שהיו עושין בו סימן יוכר בו שהוא עבד וכל מוצאו ומכירו שהוא עבד היה מצווה לתפשו ולהביאו אל אדוניו כמו שהוא המנהג היום בקצת המדינות. והנה היה זה תכלית הפלא. רצוני כי מהמקום שלא היה עבד אחד יכול לצאת הוציא השם יתעלה זה המספר הרב מהעבדים או ירצה בזה כי פרעה היה מונעם מהיציאה משם בדרך שלא היו יכולים לצאת כאלו היו בכור הברזל או מסוגרים בבית העבדים וסבב השם יתע' באלו הנפלאות העצומות אשר חדש שם להוציא ישר' ממצרים ומפני זה נתב' לישר' כי יש גבוה על הגרמי' השמימיי' הוא אשר פעל אלו הנפלאות וזה כי מה שיושפע באמצעו' הגרמים השמימיים הם הדברים הטבעיים כמו שהתבאר בששי ממ"י ולזה צוה הש"י להאמין שהוא האלוה כי בזאת האמונה תשלם לאדם הצלחתו האנושית כמו שהתבאר במעט עיון למי שיראה הפילוסופיא. ולא יהיה לך אלהים אחרים על פני. נוסף עליו ואע"פ שכבר תאמין כי ואפילו הדברים ששמם השם יתעלה אמצעיים להשפיע פעולותיו בזה העולם השפל כי הם אינם במדרגה שותפים לשם יתעלה שיותן להם אלהות אבל הם במדרגת המשרתים והכלים להגיע פעולותיו בנמצאות והוא מבואר מאד מזה שכבר הוזהרנו מלהסיר ממנו האלהות ולתתו לזולתו כי בזה יותר מההתרחק מהאמין בשם יתעלה. לא תעשה לך פסל וכל תמונה מהדברים הנמצאים בשמים כמו השמש והירח והכוכבים וכל צבא השמים ואשר בארץ מתחת כמו תבנית הבהמה והעוף ורמש האדמה ואשר במים מתחת לארץ כמו תבנית הדגה. והנה למדנו מזה שאם עשה הפסל על זה האופן לע"ז אע"פ שלא יעבדו עובר בלא תעשה וכן אם עשוהו אחרים לו. לא תעשה לך. והנה מלאכת האדם שתעשה ע"י שליח ייוחס עשייתה אליו כאמרו אז יבנה יהושע. ולא תשתחוה להם. מגיד שאין ראוי להשתחוות לאחר ממיני ע"ז ואע"פ שאין דרך עבודתו בכך כי ההשתחואה לאלהות לא תותר לעשות כי אם לשם יתעלה לבדו וכן ראוי שנבין מזה בשאר העבודות הנעשות לשם יתעלה כמו הזביחה והקטור והנסוך ולזה אמרה התורה זובח לאלהים יחרם וגו'. ואולם זכר בכאן מין אחד מהעבודות אשר יעשו לשם יתעלה וממנו נלמד הענין בשאר העבודות. ולא תעבדם. ר"ל בעבודות המיוחדות להם אשר יעבדום בהם עובדיהם כמו זורק אבן למרקולים ופוער עצמו לפעור כי זאת היא עפורתן כי אנכי יי' אלהיך מקנא במי שיתן האלהות לזולותי ואעניש אותו השונא אותי ועובד ע"ז בעונש נלא שיענשו על זה העון בני החוטא השלישים והרביעים. ולזה ראוי שישמרו האנשים מעבוד ע"ז. ואולם למי שיאהבני וישמר מצותי באופן שידבק בי אעשה חסד נפלא ימשך החסד ההוא לזרעו לאלפים מהדורות והנה יסופק בזה המאמר ספק מה והוא איך יתכן שיעניש השם יתעלה בני החוטא והנה אין להם אשם בחטא אביהם ואנחנו מתירים זה הספק בזה האופן והוא שהעונש יביא השם יתעלה על העוברים על דבריו אם על צד ההשגחה אם על דרך התוכחת אם על צד סור ההשגחה שיחולו עליהם הרעות הנכונות לבא עליהם לצד המערכת וכאשר יהיו אלו הרעו' באופן שיגיע להם רע לזרעם ולא היה מגיע להם לולי חטא אבותיהם והמשל כי כאשר מרו אבותינו חויב להם מהעונ' שיגלו בין האומות וירשו גוים ארצם והנה נמשך לזרעם אחריהם הגלות בסבת המצאם גולים בהולדם עד שלא יתכן שימלטו מזה הרע אם לא בהיותם יוצאים ממנו על צד המערכת או בשיהי בו בתכלית מהשלמות שיתכן שיוציאם השם יתע' מהארצות אשר הדיחם שם על דרך המופת ובה האופן אמ' הנביא אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו וזה שאם לא חטאו אבותינו היינו אנחנו נמצאים בארץ מצרים ולא נצא ממנו אם לא כשנעשה מהפעולות המגונות מה שנתחייב עליהם כמו זה העונש ואולם כשנמצאנו בגלות בחטא אבותנו הנה לא יספיק לנו לשוב שם ההשמר מהפעולות המגונות אבל יצטרך לנו שנקנה מהשלמות כמו שנהיה בו דבקים לשם יתעלה באופן שיוציאנו מהגלות הזה על צד ההשגחה הנפלאה ובזה האופן לא היה עול עם יגיע לבנים עונש בעבור חטא האבות כי זהו במקרה והנה זה העונש המגיע בזה האופן הוא מעט לפי שהרע המסודר מהמערכת הוא מעט כמו שהתבאר במ"י והטובות ישפיע השם יתעלה באמצעותו על הרוב ועוד שהרע ההוא המסודר מהמערכת יתכן שיסור קודם עתו מצד דבקות ההשגחה האלהית הפרטית במקבל הרע. ולזה הוא מבואר שזה הרע אין ראוי שיתמיד אורך נפלא עם ההשגחה האלהית הפרטית וההשגחה הכוללת אשר תהיה באמצעו' המערכת מתנגדו' לו ואולם הטוב המסודר מהשם יתעלה לדבקי' בו יתכן שיתמיד לאלפים מהדורות כי הטוב הוא נעזר בטובות המסודרות על צד המערכת ובטובו' המסודרות על צד ההשגחה הפרטית וזה מבואר מאד כ"ש למי שראה דברינו בזה במ"י והתבונן בהם ואולם רז"ל התירו זה הספק באופן אחר וזה שהם אמרו שהשם יתע' פוקד עון אבות על בנים כאשר יהיו הבנים אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם והוא בלי ספק מאמ' אמתי כמו שביארנו במ"י וזה כי הרע המסודר מהם יתעלה על צד התוכחת יהיה לפי המרי ר"ל שמי שהסתבך במרי סבוך מעט תספיק לו תוכח מעוטה ומי שהחזיק באופן ששב לו כקניין חזק יצטרך לתוכחת יותר עצומה ובהיות הענין כן הנה כאשר חטא האדם לבדו תספיק לו תוכחת יותר מעוטה מהתוכחת אשר תצטרך לו אם היה מחזיק אביו בזאת התכונה והוא היה אוחז מעשה אבותיו כי אז הסתבך בזה חמרי סבוך יותר חזק ובזה האופן אמרה התורה וגם בעונות אבותם ימקו והנה מה שאמרנוהו בזה הוא יותר נאות לפי הפשט:

עון. ענין עונש, וכן (איכה ה ז): ואנחנו עונותיהם סבלנו:

ואחרי ההודאה שגלות מצרים היה בהשגחה ובגזרה אלהית לא ימלט משנאמר אם שהיה עונש על חטא שעשה אברהם או זרעו. ואם שיהיה הגלות גזור לא על צד העונש ולא מפני חטא כ"א בסבה אחרת שראתה החכמה האלהית והנני מבאר פה מה שדעתי נוטה בכל אחד מדרכי הדעות האלה מסתלק מהספקות אשר קדמו בשאלה ואומר שעם נודה שהיה גלות מצרים על חטא ועון קודם אין ראוי שנחשבהו בחק אברהם אבינו חלילה לו מעון ושיותר ראוי שניחסהו לשבטי בני יעקב כי הנה התורה העידה שהם חטאו חטאה גדולה בשנאתם חנם את יוסף אחיהם ובמה שהתנכלו אותו להמיתו כשהלך לדרוש שלומם וטובתם ובהשליכם אותו אל הבור ובמה שמכרו אותו למצרים. ועם היות שראובן לא היה במכירה הנה הוא היה בשנאה והוא היה יועץ בדבר וכמ"ש (בראשית מ"ב ך"א) אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת. ולפי שהם חטאו היה משורת הדין שיקבלו ענשם ולפי שבמצרים חטאו שמכרוהו להיות עבד שם היה ראוי שילקו במצרים ויהיו עבדים שמה הם ובניהם וזרעם שנים רבות כמו שגלה שם יוסף אחיהם ובניו וזרעו. ולפי שהשליכו את יוסף אל הבור היה מענשם שכל הבן הילוד היאורה ישליכוהו. ולפי שעל ידיהם ירד יוסף למצרים היה ראוי ג"כ שעל ידו ירדו הם לגלות מצרים ולפי שהיה המעשה המגונה ההוא שעשו בהיותם בצאן ובלכת יוסף לדעת את שלום הצאן היה מהמשפט האלהי שעל ידי הצאן יבואו למצרים כמ"ש (שם מ"ז ד') לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך. ויען וביען גם יוסף חטא ואשם בשוגג במה שהתגאה על חלומותיו על אחיו וגם יעקב אביו חטא בצד מה בכתונת הפסים שעשה ליוסף שבו היה משלח מדנים בין אחים ועל שלחו את יוסף לדעת שלום הצאן בדעתו שהיו אחיו שונאים אותו לכן נענשו יעקב ויוסף שנתחייבו גם הם גלות אבל מאשר היה חטאם בשוגג ובקלות היה ג"כ גלותם בקלות ולהיות מן הנעלבים ולא מן העולבים היה מיושר הדין האלהי שיעקב לא נקבר במצרים ולא נקבר ג"כ יוסף כי את יעקב העלו בניו ונקבר במערת המכפלה ועצמות יוסף העלו ישראל עמהם כשיצאו ממצרים וקברו אותם בשכם. אמנם שאר השבטים נשארו במצרים כי נדונו בגלות בחייהם ובמותם לא נפרדו ממנו וכמ"ש חז"ל שאף עצמות של כל השבטים העלו עמה' דרש הוא כי הכתוב מעיד (שמות י"ג) ויקח משה את עצמות יוסף עמו וגו' ובסוף ספר יהושע (כד) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם ואם עצמות שאר השבטים העלו ג"כ איך לא נזכרו לא בעליה ולא בקבורה אך האמת הוא שיעקב ירד למצרים בעבור יוסף בנו ואליו אמר יתברך (בראשית מ"ו ג') אל תירא מרדה מצרימה וגו' אנכי ארד עמך מצרי' ואנכי אעלך גם עלה ולא זכר לו כלל מבניו ומזרעו לפי שהוא לבד באמת היה נקי מעון והבנים היו נדונים על חטאם. ואמנם בנימן לפי שנענש שם בלי עון ארז"ל שמת בעטיו של נחש רצו שנענש נטפל עם אחיהם עם היות שלא חטא עמהם כי העולם נדון אחר רובו ועל כיוצא בזה אמרו משנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין טוב לרע. ואמנם בני השבטים וזרעם נשארו בגלות בסבת אבותיהם וכמאמר הנביא אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו (איכה ה' ז') כי הנה השבטים נכנסו בעצם ובראשונה בגלות ההוא והבנים נשארו אחריהם. וכבר כתב הרלב"ג בכיוצא בזה היה עונש האבות בעצם ועונש הבנים במקרה למה שנמצאו נטבעים בגלות האבות ונשארו שמה עד תום זמן הגזרה ולפי שהיה משפט האלהי העונש על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים לכן אמר יתברך בעונש הזה ודור רביעי ישובו הנה שהוא מהחוטאי' והגונים כמו שאבאר. הנה נתתי בזה סבת גלות מצרים יותר ישרה מכל הסבות ששערו קדמונינו ז"ל שהיה על עון בני יעקב במכירת יוסף אחיהם בבואו לראות את שלום הצאן ובהיותם רועים בצאן ומכרו לעובדי הצאן ושחטו שעיר עזים מן הצאן ועשו מה שעשו בו והקב"ה המליך את יוסף על עובדי הצאן וכאשר נרצה עונם למדם יתברך לעשות הכפרה דוגמת החטא ולשחוט את הפסח שהוא מן הצאן. והנה א"כ בצאן חטאו בעובדי הצאן לקו ובצאן נתכפרו. ואין להפלא שיהיה הש"י מיעד בעונש קודם מעשה החטא כי הנה היה זה להודיע לאברהם הזמן אשר בו יירשו בניו את הארץ ולמה יתעכבו בירושתה. ודוגמת זה תראה בפרשה כי תוליד בנים שיעד בחטא ובעונש ובגאולה העתידה לבא אחריו ובזה הדרך הודיע כאן לאברהם שזרעו יהיו בעבדות על חטאם ההוא ולא הודיע' כאן החטא כ"א העונש לפי שכוונתו לבד היתה להודיע זמן ירושת הארץ לא זולת זה. וכדומה לזה כתב רש"י על פסוק הנה אנכי שולח מלאך לפניך שבפרשת משפטים כאן נתבשרו שעתידין לחטא ושכינה אומרת להם כי לא אעלה בקרבך שכפי דעת הרב בשרם בעונש שהוא שליחות המלאך ולא כתב שם החטא שהוא מעשה העגל לדעתו וכן היה כאן הענין באברהם לסבה שזכרתי. ואמנם אמרו (בראשית ט"ו י"ב) ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם בא להודיע שאברהם נתבהל מאד ממה שצוהו השם מלקיחת העגלה העז והאיל וממה שצוהו שיבתר אותם בתוך ושיפריח התור והגוזל. כי אין ספק כי על כל זה צוהו ית' כיון שעשאו אברהם ולכן אחרי אשר הקיץ מנבואתו עמד מתבודד ומחשב כל היום ההוא מה המה אלה הבהמות שראה בנבואתו ועל מה יורו והניחו השם להתעסק ולהתבודד ולעיין בדבר עד עת ערב ויהי השמש לבא קרוב ללילה ואברהם לא ידע ולא הבין במראה כלל מעצמו עד שנפלה עליו תרדמת ה' וחשכה גדולה כאלו לבו אמר לו שעת רעה היא ושצרה גדולה באה עליו ואז בשוטטו במחשבתו בזה בא לו הדבור האלהי ידוע תדע כי גר יהיה זרעך כאלו אמר לו החשכה והאימה אשר הרגשת בלבך תרמוז בגלות קשה שיבא לזרעך בארץ לא להם ר"ל בארץ כנען אשר ייעד לתתה לו ויהיה זה משיהיה לך זרע עד סוף ארבע מאות שנה ושימותו ראשונה האבות או המנהיגים אשר המשיל באותם הבהמות ובזה הודיעו שיעבדו אותם ארבע מאות שנה משיהיה לו זרע עד שיירש זרעו את הארץ. ובעבור שהיה הגלות הזה בדרך דין ומשפט על חטא השבטים כמו שזכרתי לכן אמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ר"ל כמו שהיה דן את השבעים על מה שעשו וחטאו במכירת אחיהם ואענישם עליו גלות ככה גם כן דן אנכי את הגוי אשר יעבדום מפני אכזריותם וכונתם הרעה ויהיה א"כ מרבה עונש למשעבדים יותר מדאי וכמו שזכר הרמב"ן. ואחרי הדין יצאו מהגלות ברכוש גדול. וזהו האופן הראשון מן הסבה בגלות מצרים והותרו כפי מה שפירשתי בפסוקים האלו השאלה הט"ו וי"ו וי"ח. ואמנם דבריהם ז"ל שאמרו על וישלחהו מעמק חברון וראוי היה יעקב אבינו לרדת במצרים בשלשלאות של ברזל אפשר לפרשם כדי שיתאמת היעוד האלהי שנאמר לאברהם נתגלגלו הדברים כמו שנתגלגלו ושזו היתה העצה עמוקה של אותו צדיק הנקבר בחברון ר"ל ההודעה שהודיע אותו במראה ושלכן היה ראוי שירד יעקב למצרים בשלשלאות של ברזל כדי שירדו בניו שמה כמו שנגזר עליהם בחטאם. ואמנם ענין הארבע מאות שנה הוא כולל לגרות ולעבדות ולענוי. ויאמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם והיה זה בימי יצחק ויעקב שהיו גרים בארץ כנען בהיותם בידי אדונים אחרים. וגם יבא זמן אחר שזרעך יהיה בעבדות. והיה זה בהיות השבטים במצרים שהיו שם עבדים לפרעה וגם יבא זמן שיענו אותם והיה זה אחרי מות השבטים משנולדה מרים עד שיצאו ממצרים שהיו כמו פ"ו שנה וכל זה ר"ל הגרות והעבדות והענוי יהיו ארבע מאות שנה והנה לא פירש לו כמה יהיו שנות הגרות וכמה יהיו ימי הענוי וכמה ימי השעבוד ולא סבתם לפי שלא היה מענין המאמר כי אם להודיע שלא הגיע עדין זמן ירושת הארץ כי אותה היה מבקש אברהם אבל השלשים שנה שנתוספו בגלות הזה כמו שנזכר בפרשת בא אל פרעה ענינם שהגזרה האלהית היתה ארבע מאות שנה כדבר השם וכשנשלמו היה מוציאם ממצרים אם לא שישראל הוסיפו לחטא שם בחטא ע"ג ובעונות אחרים ולכך נתארך גלותם שלשים שנה לא מכח הגזרה כי אם בסבת חטאם המחודש וכבר ביאר הנביא יחזקאל באמרו ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע יעקב ואודע להם בארץ מצרים ואשא ידי להם לאמר אני ה' אלהיכם. ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים אל הארץ אשר תרתי להם וגו'. וימרו בי בית ישראל ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים. ואעש למען שמי וגו'. וזה כלו מורה שהם חטאו בגלולי מצרים ופסיליהם ולכן נמשך גלותם יותר מהגזרה והיה נמשך יותר ויותר אם לא שצעקו אל השם והרבו בתפלה ובתחנה ותעל שועתם אל האלהים ואז זכר את בריתו וגזרתו שכבר נשלמה ומלבד זה וירא אלהים את בני ישראל ר"ל שראה ששבו בתשובה וידע אלהים. וכתב הרמב"ן שלמה יקשה הדעת הזה בעיני איש חכם אחרי שראינו שנתעכבו ישראל במדבר ג"כ מ' שנה ולא היו אלה בכלל הגזרה כי אם בעון המרגלים והותרה עם זה השאלה הי"ז: