פרשנות מצטטת על איכה ה:י

מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם אוּלַי לֹא הָיָה רָעָב בָּעוֹלָם עַד יְמֵי אַבְרָהָם (פרקי דר"א כו), וְעַל כֵּן יִמְנֶה הַכָּתוּב מִמֶּנּוּ, כִּי מָה צֹרֶךְ לְהַזְכִּיר זֶה. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי זֶה לְהַגִּיד כִּי הָיוּ זוֹכְרִים אוֹתוֹ הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, וּמְסַפְּרִים עָלָיו שֶׁבַּעֲבוּרוֹ יָרַד אַבְרָהָם לְמִצְרַיִם, וְשָׁם עָשָׂה לוֹ הַשֵּׁם כָּבוֹד גָּדוֹל. וְלָכֵן הָיָה יִצְחָק חָפֵץ לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ אֲבוֹתָיו לֵרֵד שָׁם, עַד שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ "אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה". וְטַעַם הַמְּנִיעָה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (ב"ר סד ג), אַתָּה עוֹלָה תְּמִימָה וְאֵין חוּצָה לָאָרֶץ כְּדַי לְךָ. וּלְדַעְתִּי נִכְלַל עוֹד בָּעִנְיָן רְמִיזָה בֶּעָתִיד, כִּי גְּלוֹת אַבְרָהָם אֶל מִצְרַיִם מִפְּנֵי הָרָעָב רֶמֶז שֶׁיִּגְלוּ בָּנָיו שָׁם, וְלֶכְתּוֹ אֶל אֲבִימֶלֶךְ לֹא הָיָה גָּלוּת כִּי שָׁם הָיָה יוֹשֵׁב בִּרְצוֹנוֹ, אֲבָל יְרִידָתוֹ שֶׁל יִצְחָק שָׁם מִפְּנֵי הָרָעָב יִרְמֹז לְגָלוּת, כִּי גָּלָה מִמְּקוֹמוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ וְהָלַךְ אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת. וְהִנֵּה הָיָה גְּלוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים שֶׁהִיא אֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו, וְיִרְמֹז לְגָלוּת בָּבֶל שֶׁהוּא מְקוֹם מְגוּרֵי אֲבוֹתָם שֶׁהָיוּ בְּאוּר כַּשְׂדִּים. וְדַע כִּי הַגָּלוּת הַנִּזְכָּר יִרְמֹז לְמַעֲשֵׂה יִצְחָק, כַּאֲשֶׁר לֹא לָקְחוּ אִשְׁתּוֹ, וְלֹא הָיָה לוֹ שָׁם רַק הַגָּלוּת וְהַפַּחַד, וּמִתְּחִלָּה אָמַר "הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת", וּלְיָמִים חָזַר בּוֹ וְאָמַר "לֵךְ מֵעִמָּנוּ", וְאַחֲרֵי כֵן חָזְרוּ אֵלָיו בִּבְרִית. וְכֵן גָּלוּת בָּבֶל, גָּלוּ שָׁם מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב, וּמֵעֵת הֱיוֹתָם שָׁם לֹא עֲבָדוּם וְלֹא עִנּוּ אוֹתָם, אֲבָל הָיוּ גְּדוֹלֵיהֶם שָׂרִים בַּמַּלְכוּת, וְאַחֲרֵי כֵן אָמְרוּ "מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל" (עזרא א ג), וְהִזְהִירוּ עֲלֵיהֶם שָׂרֵי עֵבֶר הַנָּהָר וְהַפַּחוֹת, וְאַחֲרֵי כֵן בִּטְּלוּ הַבִּנְיָן, וַהֲוָת בָּטְלָא עַד זְמַן וְעִדָּן, אַחֲרֵי כֵן חָזְרוּ וְנָתְנוּ רְשׁוּת בַּבִּנְיָן, וְהִזְהִירוּ וְאָמְרוּ "דִּי לֶהֱוֹן מְהַקְרְבִין נִיחוֹחִין לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא וּמְצַלַּיִן לְחַיֵּי מַלְכָּא וּבְנוֹהִי" (שם ו י):

ודע כי הגלות הנזכר רמוז במעשה יצחק כאשר לא לקחו אשתו ולא היה להם רק הגלות והפחד, ומתחלה אמר הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת, ולאחר ימים חזר בו ואמר לו לך מעמנו ואחרי כן חזרו אליו בברית, וכן בגלות בבל גלו שם מפני זלעפות רעב, ובהיותם שם לא עבדום ולא ענו אותם אבל היו גדולי השרים במלכות, ואחרי כן אמרו (עזרא א ג) מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל, והזהירו עליהם שרי עבר הנהר, ואח"כ בטלו הבנין והיה בטל עד זמן ועדן, ואח"כ חזרו ונתנו רשות בבנין והזהירו ואמרו (עזרא ו׳:י׳) די להוון מהקרבין ניחוחין לאלה שמיא ומצלין לחיי מלכא ובנוהי.

נובלות תמרה. (שם:) ר' אליעזר ור' זירא חד אמר בושלי כומרא כלומר מניחין אותן באילן להצטמק מל' עורנו כתנור נכמרו (איכה ה׳:י׳) ויש מפרשין שאין מתבשלין באילן אלא תולשן ועושה אותן כומר בארץ ומתבשלין וחד אמר תמרי דזיקא דמשמע דדמאי פטור אבל ודאי בעי עשורי ולא מיפטר מטעם הפקר למאן דאמר תמרי דזיקא מפרש התם דהכא במאי עסקינן כגון שעשאן גורן דאמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר בן יעקב הלקט והשכחה והפאה שעשאן גורן הוקבעו:

בתוך העיר. אשר חקות על הלבינה ככלות ימי מצורך אות היא שיכלו שלישית' בזלעפו' רעב בתוכה שהם כאש כענין שנאמר עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב (איכה ה):

זלעפות. לשון שריפה ומנחם פתר אותו לשון שער קטב וכן (איכה ה׳:י׳) מפני זלעפות רעב (לקמן קיט) זלעפה אחזתני כלומר שערו שער (סא"א):

נכמרו. נתחממו לשון ארמי וכן עורנו כתנור נכמרו (איכה ה׳:י׳):