פרשנות מצטטת על אסתר א:ה

וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה. כבר ידעת כי האנשים האלו היו מלאכים. ועל כן קראם בשם רבם כד"א ויאמר אדוני אם נא מצאתי חן בעיניך כי משם השתלשותם והכיר בהם כי הם מלאכי עליון. ולכן השתחוה להם ארצה. וכן כתוב ויבואו שני המלאכים סדומה בערב והמעשה היה בהקיץ ממש כי נדמו לו כדמות אנשים. וידעת מה שכתב בענין זה הרמב"ן ז"ל וז"ל בכל מקום התעוררו החכמים להודיענו כי ראיית מלאך אינה נבואה. ואין הרואים מלאכים או מדברים עמם בכלל נביאים כאשר הזכרתי בדניאל אבל היא מראה תקרא גלוי עינים כמו ויגל יי' את עיני בלעם וירא את מלאך יי'. וכן ויתפלל אלישע ויאמר יי' פקח נא את עיניו. אבל במקום שיזכיר המלאכים בשם אנשים כענין פרשה זו ופרשת לוט וכן ויאבק איש עמו. וכן וימצאהו איש לדעת רז"ל הוא כבוד נברא במלאכים יקרא אצל היודעים המלבוש יושג לעיני בשר בזכי הנפשות כחסידים ובני הנביאים ולא אוכל לפרש. והמקום אשר תמצא בו ראיית השם ודבור מלאך או ראיית מלאך ודיבור השם ככתוב בדברי משה רבינו ע"ה בתחלת נבואתו ובדברי זכריה עוד אגלה בו דברי אלהים חיים ברמיזות. עד כאן לשון הרב ז"ל. כוונת הרב ז"ל כי בראיית מלאך ודבור השם לדיו פרצופין שמשם כח הנבואה שנאמר יי' אלהים שלחני ורוחו (ישעיה מח טז) והנה אנחנו רואים ולא נוכל להכחיש הפעולות הנעשים בשרי בוהן או בענין אחר הבאים מרוח הטומאה שהנער רואה מה שאין אחרים רואים. כל שכן שלוחי השם יתעלה ויתברך הבאין מרוח הטהרה וקדושה שנראין למי שנשלחו להם ולא לאחר. וכבר ראינו ושמענו דוגמא לדבר כשהחולים עומדין סמוך למיתה שרואין ומכירין המתים הבאים לקראתם ואין אחר רואה כענין פנו מקום לחזקיה מלך יהודה שבא. והענין הוא כי בהתבטל הכחות הגופניות אין ראייתו ושמיעתו באמצעות הכלים המיוחדים להן כמו העין והאזן אלא בעין הנפש בלבד בלי אמצעי וכן בראיית המלאכים כי תתפשט הנפש מכחותיה ויאצל עליה רוח הקדש ותראה בראות עצמה כראיית המלאכים זה את זה והיא הראיה האמתית והשמיעה הנכונה. ולא יוכלו הפילוסופים להכחיש שלא יהיה למלאך אחד ראיה או שמיעה ממלאך אחר ותקרא אותה השגה שהיא מגעת להם זה מזה אף כי אינה באמצעות כלי כל שכן בשלוחי השם הנשלחים בארץ כי כל דבר רוחני היורד למטה לא יפעול זולת בהתלבשם מלבוש דוגמת הנשמה בבואה בעולם השפל. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה וקויי יי' יחליפו כח (ישעיה מ לא) כמה דאת אמר חליפות שמלות מה להלן מלבוש אף כאן מלבוש. אף כי זה המאמר נאמר על נשמות הצדיקים הלובשין דוגמא בגן עדן. ונקרא הלבוש ההוא בספרי החכמה חלוק דרבנן. ומכאן תבין סוד החלוק הנזכר בספר היכלות כמה דאת אמר וככלה תעדה כליה (ישעיה סא י'). והמשכיל יבין. ותמצא בדברי רבותינו ז"ל אומרים עדיין לא נשלם חלוקו של פלוני. זהו סוד ומעיל קטן תעשה לו אמו (שמואל א' ב' יט). והרמז לשכינה הנקראת אם וכתיב איש זקן עולה והוא עוטה מעיל (שמואל א' כח יד). זהו סוד סדין עשתה ותמכור (משלי לא כד) והבן סוד ותמכור היטיב ממאמר רבותינו ז"ל בספר הבהיר שמהן מתפרנס הלב והלב מפרנסן. כי לפי מעלת הצדיק יופי לבושו והבן זה. ועל זה עדות נגלה לכל כי השמים בהיותם משמשים בעולם השפל להולידה ולהצמיחה על ידי המטר המשפיעים עליה בתחלה מתלבשין במלבוש העננים שנאמר המכסה שמים בעבים (תהלים קמז ח') ואחר כך המכין לארץ מטר כי בלי לבוש לא יוכלו להכין אותה ולסעדה. כי כל הדברים הרוחניים המשמשים ועושים שליחותם בזה העולם השפל כולן מתלבשין בעת הצורך ואחר כך נשללין ויוצאין ממלבושיהן. ואמרו בספר הזוהר (בראשית ט"ז א) לכולא אית לבושא לאתלבשא בציורא דלבושא ומשכי תועלתא מעילא לתתא וסלקי מתתא לעילא. <תרגום - לכל אחד מהד' יסודות יש סוד לבוש שיוכל כח ההיולי להצטייר בצלמו, ומשם למשוך התועלת מלמעלה למטה ואז יכולין לעלות בסוד המ"ן מלמטה למעלה>. ואפילו השמש עצמו אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי הוא מתלבש באור אחר. כי לולי זה לא היתה בריה יכולה לעמוד בו. ומאותו מלבוש נטל משה רבינו עליו השלום. ובהיותו עם בני אדם לא היו יכולין להסתכל באותו מלבוש רק בנותנו המסוה על פניו להלביש המלבוש ההוא ובבא משה אל אהל מועד היו פניו נשללות מאותו מלבוש כי אין לו עסק בתחתונים. זהו סוד פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה (שה"ש ה ג'). וכענין זה שליחות המלאכים שאינו עומד בלי לבוש כל זמן אשר הוא תחת השמים ואין נראין רק למי שהן שלוחים אליו ועל כן אין רואה המתים רק החולה שהן נשלחין אליו קשה. ואמרו רבותינו ז"ל בספר הזוהר [זוהר ח"א י"ט א'] בענין המלאכים כל אינון דלא אצטיירו בציורא בדיוקנא לית לון קיומא. <תרגום - כל אלו שאין להם צלם ודמות להלביש את הצורה, אין להם קיום>. קיימין לפום שעתא ומתאכלין באשא דאכיל לון ומהדרן כמלקדמין וכן בכל יומא. <והם חיים רק לפי שעה ונאכלים ונתקנים על ידי המלכות שהיא אש, וחוזרים להתחדש כל יום מחדש>. בר נש לתתא אית ליה דיוקנא וציורא ולאו איהו בקיומא הכי כגוונא דלעילא. <אדם התחתון יש לו צלם ודמות ועם כל זה אינו חי לעולם כמו המלאכים העליונים>. ציורא ודיוקנא דלעילא מתציירן בציורייהו כמה דהויין בלא מלבושא אחרא לאתציירא. ובגין כך אינון בקיומא תדיר. <כי הצורה והדמות של המלאכים העליונים, הצורה שלהם מתלבשת בגוף שהוא גם כן רוחני בלא שום לבוש גשמי ולכן הם חיים לעולם>. ציורא דאדם לתתא מתציירן בציורייהו במלבושא ולא בגוונא אחרא ובגין כך דקיימין בציורא זמן ועידן. <אבל נשמת אדם התחתון מלבד לבוש הצלם והדמות מתלבשת הנשמה עוד בלבוש גוף גשמי ואינו כדוגמת גוף המלאכים, לכן חיים רק זמן קצוב>. ובכל ליליא וליליא אתפשט רוחא מהאי מלבוש וסלקא. וההוא אשא דאכיל אשא אכיל ליה. <וכל לילה ולילה מתפשט רוח האדם מגופו ועולה בסוד מ"ן לתוך המלכות שהיא אש אוכלת אש, שקולטת אותו>. ובתר אהדרן כמלקדמין ומצטיירן בלבושייהו, ובגין כך לית לון קיומא כאינון דיוקנין דלעילא. <ואחר כך בבקר מתחדשת הרוח וחוזרת לעולם הזה ומתלבשת בגוף שהוא לבוש לנשמה. ולכן אינם חיים לעולם כמלאכים העליונים>. והנה קראם בשם רבם באמרו אדוני אם נא מצאתי חן בעיניך. כי השגתן היא מגנת ביתן המלך (אסתר א ה'):

לדעתי על זה יוד דרכים אופן הראשון על דרך (תהלים קיח) ברוך הבא בשם ה' ברכנוכם מבית ה' האי קרא לאו רישא סיפא שפתח ביחיד וסיים כרבים ע"ד מ"ש במס' ברכות לעולם ישכים אדם להיות מי' הראשונים בבי' הכנס' נוטל שכר כולם ס"ד אלא כנגד כולם וקשה הל"ל בקיצור כנגד כולם אלא תרווייהו איתנייהו אלו יוד צינורות נעשו צינור לכל הבאים אחריהם והם נוטלין מתחלה שכר כולם ומחלקין אח"כ שכר לכל א' לפום דרגו וז"ש טיול בג"ע שכ"א נעשה צינור לעילא להוריד שפע לחבירו ומקבלין דין מן דין בהשתלשלות עילה ועלול ועל אותו הטיול אמר הקב"ה לירבעם חזור בך והשיב מי בראש ר"ל מי מתחלה לקבל השפע אמר הקב"ה בן ישי בראש אמר א"ה לא בעינא וע"ז אמר דוד (תהלים קיו) אתהלך לפני ה' בארצות החיים ר"ל שהוא יטייל בג"ע כמ"ש (ויקרא כו) והתהלכתי בתוככם תוך ממש כי חוט של א"ס ב"ה ממש הוא יהי' לע"ל בראש ז"ש לפני ה' (שמואל ב טו) ויהי דוד בא עד הראש ועליה אתמר לע"ל תשיתמו לראש גוים כי תקדמנו ברכות טוב שהוא מוקדם לברכה ולשפע והוא יהי' ראש וכשחטא אמר (תהלים לח) עונותי עברו ראשי שמצד הדין הוא הראש רק עתה גברו למעל' ראש ומעכבין השפע ע"כ התחיל דוד ספרו באשרי שהוא בהיפך אתוון רישא דכל ראשין כדאיתא כי אויביך יהמיון ומשנאך נשאו ראש לזה אמר ברוך הבא לשון יחיד כי אותו היחיד נעשה צינור לקבל אח"כ מחלק אותו הא' לאחרים ז"ש לרעות בגנים לשון רבים כמ"ש באידרא האזינו שפתח ר' שמעון בה' תתהלל נפשי ישמעו ענוים וישמחו ז"ש אגרא דבי הלולא מילי כמבואר בזוהר רות בעובדי דרב חסדא דשמעו מלאכים שאמרו באו ונשמע הלולא שבאותו יום פטירה כל העולמות עוסקין באותן חדושין שחידש בזה העולם וכל נשמות צדיקים באים ומתעסקין בו ז"ש (משלי לא) עוז והדר לבושה שמתלבשת הנשמה באותן חדושין ותשחק ליום אחרון יום המות אז פיה פתחה בחכמה ודורשת לפני הנשמות ומלאכים ז"ש בה' תתהלל לשון הלולא שלו גם ישמעו אז ענוים וישמחו ז"ש ברוך הבא בש"ם ר"ת "בישיבה "של "מעלה השכינ' למעלה אז באו כל כתות הצדיקים לקבלו וכל קרוביו ז"ש ברכנוכם לשון רבים על כל הכתות היושבים בבית ה' ז"ש דודי ירד לגנו שהקב"ה בעצמו בא לערוגת הבושם לקבל אולפן דצדיקיא ואז כל הצדיקים באים לפני ה' נעים ונדים (אסתר א) מחצר גינת ביתן המלך ז"ש "לרעות "בגנים "וללקוט "שושנים ר"ת לבוש כי אותן הדברים הם לבושי של צדיק ז"ש בגמרא ירושלמי: או י"ל ע"ד כל העולם ניזן בשביל חנינא בני וחנינא די לו בקב חרובין מע"ש (תהלים קיא) טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו ר"ל היראים די להם בטרף שהוא קב חרובין וכל העולם אוכלים בשבילו וזוכר הקב"ה לכל העולם בריתו או טרף שפע רצון שבא לעולם בא בשבילו ז"ש ברוך הבא בשם ה' ביחיד ואתם כולכם ברוכים בשבילו ז"ש דודי ירד לגנו להשפיע שפע רצון ובשביל גן א' הוא יורד למטה שהוא הצדיק ובשבילו יורד לרעות לכל גנים שבעולם וכמ"ש בסנהדרין משל כשהוא משקה לשדה אחד לכולם הוא משקה:

כפה ואגמון, מליצת ראש וזנב כפה ואגמון נמצאת גם למטה (י"ט ט"ו), והדעת נותנת כי כמו שראש וזנב הם שני חלקים מהגוף, כן כפה ואגמון הם חלקים מגוף אחד, ולפי זה פירשתי למטה ולא יהיה למצרים מעשה וגו', שלא יצליחו המצרים בשום דבר, ולא יהיה להם שום מעשה שיצמח ממנו דבר שלם, שיהיה לו ראש וזנב אם הוא ממיני בעלי חיים, ושיהיה לו כפה ואגמון אם הוא ממיני הצמחים. אבל מה הם כפה ואגמון, זה לא נודע בבירור, וגם המתרגמים הקדמונים לא פירשו המלות האלה לפי פשוטן, כי אם לפי הנמשל והנה מן כפה לא מצאנו רק וכפתו לא רעננה (איוב ט"ו ל"ב), ומשם נראה ודאי שהוא חלק מהאילן, וכן פירש רד"ק ענף העץ ואגמון מצאנוהו עוד בישעיה נ"ח ה' ובאיוב מ' כ"ו ומ"א י"ב, ונראה שהוא נאמר להוראות שונות; ורא"בע פירש כאן ולמטה נ"ח ה' מין צמח רך, ורד"ק פירש שהוא גֹמֶא, והוא בלשון חכמים גמי, ובלשון רומי juncus. ודִידֶרְלַיִן וגיז' ואחרים פירשו כפה על הדקל, ונסתייעו ממליצת כפות תמרים (ויקרא כ"ג מ'); אבל אם ענפי הדקל נקראים כפות תמרים, אין מכאן שום ראיה שיהיה האילן עצמו קרוי כפה. גם הביא סיוע מתרגום שני (אסתר א' ה'); אך שם כתוב. כף אילנא לאילנא ועבד כיפין (כפף אילן לאילן, ומהענפים הכפופים האגודים זה בזה עשה כמין כיפה (volta) לצל ולנוי), ואין כאן זכר ורמז לדקל ורש"י פירש מענין כיפה שבלשון חכמים (volta), ופירש אגמון כיפה קטנה. והקרוב אלי שהכוונה ענפים גדולים, וענפים דקים כעין גמי; ואולי כפה הוא שם לכללות הענפים המסתעפים מן האילן (בלשון צרפת branchage), וזה יצדק מאד באיוב ט"ו ל"ב. וברוך היודע.