ח֣וּר ׀ כַּרְפַּ֣ס וּתְכֵ֗לֶת אָחוּז֙ בְּחַבְלֵי־ב֣וּץ וְאַרְגָּמָ֔ן עַל־גְּלִ֥ילֵי כֶ֖סֶף וְעַמּ֣וּדֵי שֵׁ֑שׁ מִטּ֣וֹת ׀ זָהָ֣ב וָכֶ֗סֶף עַ֛ל רִֽצְפַ֥ת בַּהַט־וָשֵׁ֖שׁ וְדַ֥ר וְסֹחָֽרֶת׃
מנות הלוי
ההם כשבת המלך וגו' כבר קדם צורך כפל זה בסוף פסוק ראשון, אמנם בטעם משתה זה כתב הראב"ע מפני ששקט ממלחמות הודו וכוש כי גבור היה, וכן נמצא בילקוט ז"ל (סי' תתרמ"ז) עשה משתה, י"א שעמדו עליו איפרכיות והלך לכבשן וכשכבשן בא ועשה משתה, ועל פי דברי המתרגם הכתובים למעלה. אומר אני כי אין ספק שהלך לערוך מלחמה נגד הבוגדים בו והקמים עליו לא מאנשי הודו וכוש כי אלו נאמנו בבריתו רק עם האחרים אשר מרדו בו. וכאשר נתיישב במלכותו אם מעט ואם הרבה אשר זה יורה כשבת כי לא נתיישב בעצם בכל זאת עשה משתה לסבה אזכרנה אחרי הציעי דברי מי שקדמוני, בגמרא (מגילה פ"ק) אמר רבא מאי כשבת לאח' שנתיישב' דעתו אמ' בלשצאר מנה וטעה אנא מנינא ולא טעינא. ובמדרש שעשה כסא ככסא שלמה כי לא יכול לשבת בכסא שלמה וצוה לעשו' אחר ועלתה להם שלש שני' לתיקונו ובשנה השלישי' ישב עליו ולכן עשה משתה ואפשר שדרשו כן ממ"ש אשר בשושן הבירה דאל"כ כשבת המלך אחשורו' על כסא מלכותו בשושן הביר' מיבעי ליה אשר למה לי אלא לאפוקי כסא דשלמ' שלא ישב עליו. ומצאתי כתו' למהר"ר יוסף בן ישוע שחבר ספ' פ' הליכו' עולם אשר בשושן הביר' ירמוז שהיה לו כסא מלכות בכמה מקומות אחרי' מדי עברו ישב עליהם ולכן אמר הכסא אשר בשושן מכלל דאיכא אחריני ואחרים אמרו שעשה משתה לפי שנשא את ושתי ובזה בחר הראב"ע ז"ל. ועוד מצאתי כתוב אשר בשושן הבירה הכסא היה מונח בשושן שהוא שם מקום ושם היה הבירה ר"ל הארמון והטעם שבחר מושבו שם משאר המקומות מפני שהיא היתה עיר בחירה לו ובה היו נטועים כל מיני שושנים וי"מ בבירה שהיתה מצויירת בציור שושן וכמוהו וכותרת על שני העמודים מעשה שושן. וכן כתב עליו בעל המסורת כל שושן הבירה דכוותיה וי"מ למה בשושן רמז לאסתר שהיתה עתידה להושיע את ישראל בימיה כמו שנאמר כשושנה בין החוחים שושנה בגי' אסתר כשושנ"ה בי"ן החוחי"ם רמוז המן כשומר ע"י אסתר יהרג המן ע"כ והה"ר יצחק הכהן ז"ל פירוש כי באו כל השרים הללו לסדר כל עניני המלכות עמו ולשים כתר מלכות בראשו ולכן עשה הוא המשתה ונפל פה הכתר כמו שנפל בדברי המן. והה"ר שמריא האיקריטי ז"ל כתב כי היה לדעת מספר מפקד עושר המלכות והכנסותיו ומספר חיילותיו לדעת אם יוסיף ואם יגרע ופי' הכתוב לפי דעתו בהראותו וגו' בי"ת בהראותו כבי"ת ויעבוד ישר' באשה ותיבת בהראותו שיראוהו הם לא שיראה הוא להם וכל א' משרי המדינו' יראהו עושר המובא אל אוצרות המלך, והפרתמי' הם שרי החיילו' יודיעוהו אם רב חילו ואם צריך יותר ע"כ כוונת דבריו, והאמ' כי הדעת הזה מתיישב לולי זרות שינוי תיבת בהראותו ולכן ראיתי להליץ בעדו ולישב דעתו זה כשתהיה תיבת בהראותו כפשטה, ואומר כי מדרכי המלכים ומנימוסיהם להיות כתוב אצלם כל ענייני המלכו' על ספר אחת מהנה לא נעדרה. ובבא לפני המלך אחד מהשויים והסגנים והפרתמים לתת חשבון יוציאו הספר ועל פיו ישאלו מאת הבא מספר מפקד הנרצה מאת המלך ולכן אחשורוש לאחר שנתיישב רצה לדעת אם כל א' וא' עומד על משמרתו ואם מדינה פלונית מעלה סך כך וכך. וסך אנשי הצבא היוצאים מכל מדינה ומדינה ועל פי הדברים ההמה הם נותנים חשבון נמצא כי המה מראים אליו והוא מראה אליהם. ושוב מצאתי כתוב, בהראותו וכו' י"מ שקבצם כדי שיראו לו כל שר ושר הכנסת מדינתו וכל פרתמי חיילי פרס ומדי להראות לו כל א' מספר חייליו ובכן ידע ההכנסות וההוצאות שהיה צריך לתת לחיילותיו ויוסיף עליהם או יגרע מהם וזה לא יוכל להשלים עד ק"ף יום עכ"ל. ובמדרש רבתי דאחשורוש (פ"א) מהיכן העשיר אותו רשע א"ר תנחומא נבוכד נצר שחיק טמיא סיגל כל ממונו של עולם והיתה עינו צרה בממונו כיון שנטה למות אמר מה אני מניח כל ממון זה לאויל, ובילקוט (סימן תתרמז) אמר כל הממון הזה איני מניח אחרי שלא יתכבד אחר בממוני. עמד וגזר ועשה ספינות גדולות של נחשת ומילא אותן ממון וחפר והטמינ' בפרת והפך פרת עליהם. ויום שעמד כורש וגזר שיבנה בית המקדש גילה אותן הב"ה הה"ד כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו וגו' וכתיב בתריה ונתתי לך אוצרות חשך ומטמוני מסתרי' ע"כ. ומזה נלמוד טעם אחר למשתה הזה לשמחת מציאת המטמון ההוא. ומה שהביאם לחקור מהיכן העשיר אותו רשע אשר יראה זר וכי המולך בקכ"ז אפרכיות לא יעשיר ולא יקום חילו. ומה גם בהיותו בן מלכי קדם כמו שהוכחנו למעלה וא"כ מה זו שאלה מהיכן העשיר. אומר אני כי הביאם לזה דברי הכתוב בהראותו את עושר כבוד מלכותו מה ענין עושר כבוד והיל"ל את עושרו או עושר מלכותו או כבוד מלכות. הלא תראה כמה הוקשה להם ז"ל פסוק זה עד שבגמרא (מגילה פ"ק) ובשמות רבה ובילקוט (סימן תתרמז) ובתרגום ירושלמי בקשו בו חשבונות רבים כמו שתראה בסמוך בס"ד. ולכן ביארו בו ביאור נפלא. וזהו כי רוב עושר המלכי' לא לכבוד הוא להם ביען רובו הוא מגזל מממלכות אחרות ולא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים וכבר סופר ששולל א' ההולך בים לשלול שלל ולבוז בז ולו שתי דוגיאות הביאוהו לפני הקיסר אלכסנדר וצוה להמיתו ויתחנן לראות פני הקיסר ולדבר עמו טרם יומת ויובא לפניו ויאמר לו אדני הקיסר הודיענו למה תמיתני. ויאמר לו אלכסדר בשביל שאתה גזלן, ויען השולל ויאמר ישתבח הגוזר על הכל כי אני לפי שאני גוזל מעט תקראני גזלן ותמיתני ואתה להיותך גזלן גדול יקראוך קיסר ויגדלוך ומה אאריך והנה רז"ל בפסיקתא אמרו כי לכן לא נבנה בית המקדש מאשר כנס דוד שלא יתלו חרבנו בסבה זו כמו שתראה באורך בפסוק אחר הדברים האלה בס"ד. ומעתה פה שטרח וכתב לן קרא עושר כבוד מלכותו צריך לחקור מהיכן נתעשר עד שיהיה עושר זה כבוד ולא גזל ולכן אמרו שהיה ממה שסיגל נבוכד נצר ומד' היתה לו. והוא ביאור נפלא. ועוד נוסיף לקח בזה בס"ד. ומדבריהם אני למד ענין נפלא בדבר בהראותו וכו' כי לא היה מראה להם את אשר כבש וכנס בגזל ועולה אשר לא לכבוד הוא לו ואפשר שכלם או רובם יודעים בו כי רוב השרי' יודעים כמה שכנס המלך במלחמותיו ואין צורך להראותו אבל הראה להם אשר לא סופר להם ואשר לא שמעו והוא כל ממונו של עולם אשר כנס הרשע ההוא אשר זה הוא לכבוד לאחשורוש כי נתנו לו אוצרות חשך ומטמוני מסתרים לא בחיל ולא בכח כי אם שירש אותם מאביו דריוש שנגלו לכורש והוא נתן המלכות לדריוש אבי אחשורוש כמו שקדם בפסוק ראשון מדבריהם ז"ל, ובתוספתא דתרגום ירושלמי דייק מדלא קאמר בהראותו את עושרו שהראה להם את עושר שלקח מבית המקדש אשר זה לו לכבוד ולתפארת, אשר שלח ידו בגנזי מלך מלכי המלכי' ויוכל, ועוד אני אומר כי הפסוק בעצמו נתן טעם למשתה כי להיות המלך הזה מלך גדול ולו מדינות רבות ורחוקות פחד שמא א' מהשרים הרחוקים ממנו יערב אל לבו לבגוד במלך בבוטחו ברוחק המקו' ויחשוב כי המלך לא יעצור כח לרדוף אחריו ומה גם את אשר כבר החלו לבגוד כמ"ש. ולכן הוצרך לשלוח לקרוא קרואיו שריו ועבדיו ולהראות להם את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו. וביאור הכתוב לדברי הה"ר יהודה ן' שוש"ן ז"ל כלומר בעבור הראותו את עושר כבוד מלכותו כלשון באשר את אשתו. ובפרט כדברי הה"ר יצחק עארמה (פ' א) והה"ר מאיר בנו זכרם לברכה כי במשתה ההוא היה מראה כל זה ע"י חור כרפס וגו' ועוצם סדר המשתה. ומה גם עם מה שאז"ל בגמרא בפסוק לעשות כרצון איש ואיש אמר רבא מלמד שלכל א' וא' השקהו יין של מדינתו. והרי זו עדות ברורה כי מי שלא עצר כח להביא יין כל הארצות ההן לא יעצור כח מלכת אחריהן ומלרדוף אותם עד כלותם מהר. וכבר יסכים עם זה ג"כ מאמר לאחר שנתיישבה דעתו כי להיות גלוי לכל העמים שעם בני ישראל מקוים ישועת אלהיהם ושמא איזה שר יאמר להם קומו ונקומה על המלך אחשורוש ואנכי אהיה לכם לראש לכן קבצם כלם כמ"ש. וכבר נתעוררו השלמים על זה בגמרא (מגילה פ"ק) רב ושמואל חד אמר מלך פקח היה וחד אמר מלך טפש היה. מאן דאמר פקח היה שפיר עבד דקריב רחיקי ברישא ובני מאתיה מיכף כייפי ליה כל אימת דבעי להו מקרב להו. ומאן דאמר מלך טפש הוה בני מאתיה איבעי ליה ברישא לקרובי דאי מרדו הנך קיימי הני והוו בהדיה ע"כ. הנה שכבר פחד מזה עד שנחלקו במי היה ראוי לפחוד יותר. ואומרו חיל פרס ומדי הפרתמים כתב הה"ר אליעזר מגרמישא ז"ל חיל פרס ומדי שנתחתנו כורש ודריוש, הפרתמי' דוכסים היושבים על נהר פרת ע"כ. ומצאתי כתוב הפרתמים ר"ל גדולים וכן תרגום יונתן שלטונין והה"ר יוסף קמחי ז"ל פי' הפרתמים הם שרי נהר פרת והמ"ם נוספת כמ"ם פתאם שלשום ויו"ד ומ"ם סימן לרבי' ע"כ. והנה כל המפרשי' הסכימו כי היו אלה שתי משתאות כנראה משטחיו' הכתובים ופירסומ'. והוקש' להראב"ע פסוק בהראותו ואמ' שנכנס בין הדבקי'. ומצאתי כתוב לההר"י בן ישועה שפי' הפסוק כן וז"ל ושרי המדינות לפניו, ולא הזכיר שריו ועבדיו אנה היו הם. ועוד שהלשון קצר כי היה ראוי להיות ושרי המדינות היו יושבי' לפניו. ולזה פי' הוא שמלת ולפניו היא מוסבת על הכל והיא נקשרת עם עשה משתה כלומר עשה משתה לפניו כאותו בית שהיה יושב המלך. אמנ' לכל העם הנמצאי' בשושן עשאהו בחצר גינת ביתן המלך. וידמה שהגנ' היתה רחוק' מבית המלך כדרך המלכי' שיש להם גן ופרדס ושם בוני' חצר, והנה היה ראוי להיות בחצר גינת ביתן כי החצר יוחס לבית לא לגנה וידמה שהמלך עשה פרדס כפרדס של שלמה האמור בקהלת ובנה בצדו בית גדול והוא הביתן ועשה חצר מקיף והוא חצר גנת ביתן והנה המשתה הראשון למה שאמר שהיה לפניו לא הוצרך לומר שהיה הבית מקושט בבגדים מצויירים כי ידוע הוא, אמנם המשתה השני שהיה בחצר הוצרך להזכיר שהיה מקושט ומכוסה מלמעלה כדי שלא יכם שרב ושמש ע"כ להחכם הנז'. ועוד מצאתי כתוב ז"ל לכל העם הנמצאים ידמה שלא עשה המשתה לתושבי ואזרחי שושן לבד אבל לכל הנמצאי' שם מארבע כנפות הארץ כי להיות המלך בשושן היו נמצאים שם עם מד' כנפות הארץ והוא עשה משתה לכלם כדי לפרסם משתהו בקצוות כי יגידו זה כל הנכרים בשובם לביתם ובדרך בדרך מדי עברם לשוב והעד אומרו אח"כ להראות העמים ולא אמר להראות העם עכ"ל. ודברי רז"ל בחצר גנת ביתן יבארו בפסוק חור כרפס ענין נאה ומתקבל בס"ד. והומה לי לבי ואם מסתפינא מרבוותא דאמרי דשתי משתאות הם המשכותם אחרי פשוטי המקראו' ואני אומר במחילה מחכמתם שמשתה אחד הוא. ואמאן דבריהם לד' סבות. הא' כי עכ"פ מקום האחרונים טוב ממקום הראשונים כי היו בחצר גנת ביתן.
רש"י
פסים. לְשׁוֹן כְּלִי מֵילָת, כְּמוֹ כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת, וּכְמוֹ כְּתֹנֶת הַפַּסִּים דְּתָמָר וְאַמְנוֹן, וּמִ"אַ עַ"שֵׁ צָרוֹתָיו, שֶׁנִּמְכַּר לְפוֹטִיפַר וְלַסּוֹחֲרִים וְלַיִּשְׁמְעֵאלִים וְלַמִּדְיָנִים: