פרשנות מצטטת על אסתר א:ט

[יב] והרשב"ם כתב "נראה בעיני כך שמן, ואעפ"י שבד"ה כתיב "איה וענה" אין לדקדק בכך", וכן הוא בפס"ז (ברא' לו כד) וי"ו של "ואיה" הוא עיקר בשם כמו "ופסי", וכן הוא דעת מנחם בן סרוק (מעשה אפוד, פרק יג צד 79 והועתק במחברת מנחם צד 76) וז"ל "ומצאתי מנחם בן סרוק שהיה אדם גדול בספרד הקודמים כתב בתשובתו על דונש בן לברט במקום הזה כי הוו"ין כולן חשב נוספות בתחלת המלים ללא ענין על דרך האמת, ועם העיון הטוב אינן נוספות אבל לכולם טעם בענין" עיי"ש שהאריך להביא ראיות ע"ז, וכתב עוד "ואיה וענה אמר (פי' מנחם) כי הוי"ו הא מעקר השם כמו "ויזתא" (אסתר ט ט) "ושתי" (שם א, ט) "ופסי" (במד', יג, יד) אם שבד"ה כתב "איה" הם שני שמות לנקרא אחד", ועיין תשובות תלמידי מנחם ערך "בנס" צד 67, והרש"ד כתב התימה על שאר המפרשים המביאים ראיה שבד"ה כתיב "איה" וכי לא ראו שהשמות משתנים לרוב בספורים הנשנים עיי"ש:

וקדשת אתם. מְשִׁיחָה זוֹ מְקַדַּשְׁתָּם לִהְיוֹת קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, וּמַה הִיא קְדֻשָּׁתָם? כל הנגע וְגוֹ': כָּל הָרָאוּי לִכְלִי שָׁרֵת, מִשֶּׁנִּכְנַס לְתוֹכוֹ, קָדוֹשׁ קְדֻשַּׁת הַגּוּף – לִפָּסֵל בְּיוֹצֵא וְלִינָה וּטְבוּל יוֹם וְאֵינוֹ נִפְדֶּה לָצֵאת לְחֻלִּין, אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָהֶם אֵין מְקַדְּשִׁין; וּשְׁנוּיָה הִיא מִשְׁנָה שְׁלֵמָה אֵצֶל מִזְבֵּחַ: מִתּוֹךְ שֶׁנֶּ' כָּל הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ (שמות כ"ט), שׁוֹמֵעַ אֲנִי בֵּין רָאוּי בֵּין שֶׁאֵינוֹ רָאוּי, תַּ"לֹ כְּבָשִׂים, מַה כְּבָשִׂים רְאוּיִים אַף כָּל רָאוּי; כָּל מְשִׁיחַת מִשְׁכָּן וְכֹהֲנִים וּמְלָכִים מְתֻרְגָּם לְשׁוֹן רִבּוּי, לְפִי שֶׁאֵין צֹרֶךְ מְשִׁיחָתָן אֶלָּא לִגְדֻלָּה, כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ שֶׁזֶּה חִנּוּךְ גְּדֻלָּתָן, וּשְׁאָר מְשִׁיחוֹת – כְּמוֹ רְקִיקִין מְשׁוּחִין (שם), וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ (עמוס ו') – לְשׁוֹן אֲרַמִּית בָּהֶן כִּלְשׁוֹן עִבְרִית: