פרשנות מצטטת על אסתר א:יד

ואמר (פסוק ב) "למלכי מדי ופרס", ולמעלה כתיב (א, יד) "שבעת שרי פרס ומדי רואי פני המלך". ולפי פשוטו יש לפרש כי למעלה סמך "מדי" אל "המלך" מפני שהם סמוכים אל המלך יותר מן פרס, ולכך כתיב "פרס ומדי רואי פני המלך". וכאן שהזכיר "אשר גדלו המלך הלא הם כתובים על דברי הימים למלכי מדי ופרס", סמך גם כן "מדי" אל "המלך", מפני שהוא קרוב אל המלכות, ושניהם ענין אחד. ורז"ל דרשו (מגילה יב.) כתיב (כאן) "למלכי מדי ופרס", וכתיב (למעלה א, יד) "שבעת שרי פרס ומדי רואי פני המלך", דאתנו בהדדי; אי מינן מלכי, מנייכו הפרכא. ואי מינן הפרכא, מנייכי מלכא.

יכסה, יעופף לשון יחיד, חוזר לכל אחד (שש כנפים לאחד), כל אחד היה מכסה פניו ורגליו של עצמו. ולענין טעם הכסוי הזה, יונתן הוסיף אחר יכסה פניו דלא חזי (ופירש רש"י שלא יביט לצד השכינה), ואחר יכסה רגליו הוסיף דלא מתחזי (פירש רש"י לצניעות, שלא יתראה כל גופו לפני בוראו), וכן היא ג"כ דעת ראב"ע ואחרים. אך אם היו השרפים כדמות שרי המלך העומדים בסודו, לא יתכן שלא יראו פניו, כמו שמצאנו (אסתר א' י"ד) שבעת שרי פרס ומדי רואי פני המלך היושבים ראשונה במלכות. והקרוב אלי שכסוי גופם הוא דרך כבוד להם, כי כמו שהאל מתראה בתוך הענן, כן שריו מכסים גויותם, וכל זה סימן גדולה וחשיבות. ולפי זה יתכן שלא היו מכסים פניהם ורגליהם בעמדם לפני האל, והנביא במראה הנבואה ידע שהכנפים היו משמשות לכסות פניהם ורגליהם, אף אם כשראה אותם לא היו כנפיהם פרושות לכסותם.

כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ בְּלֹא מֵלִיץ, זֶה דַּעַת הַמְּפָרְשִׁים (רש"י הראב"ע והרד"ק), וְהוּא תַּרְגּוּם אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ"ה:י"ב). וְיִתָּכֵן שֶׁאָמַר לָהֶם כָּךְ לַאֲמַתְלָא וּלְפִיּוּס, כִּי אֵינֶנָּה רְאָיָה שֶׁיְּדַבֵּר אָדָם אֶחָד בְּמִצְרַיִם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, כִּי עַל דַּעְתִּי הוּא שְׂפַת כְּנַעַן, כִּי אַבְרָהָם לֹא הֱבִיאוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וּמֵחָרָן, כִּי אֲרָמִית הִיא, וְהַגַּל הַזֶּה עֵד, וְאֵינֶנּוּ לָשׁוֹן לְאִישׁ אֶחָד לְבַד אֲבָל הוּא לְשׁוֹן כְּנַעַן, וְרַבִּים בְּמִצְרַיִם יוֹדְעִים אוֹתוֹ כִּי קָרוֹב הוּא, וְאַף כִּי הַמּוֹשֵׁל, שֶׁדֶּרֶךְ הַמְּלָכִים וְהַמּוֹשְׁלִים לָדַעַת הַלְּשׁוֹנוֹת, וּכְמוֹ שֶׁתִּרְאֶה בִּנְבוּכַדְנֶצַּר שֶׁאָמַר בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (דניאל ב ג) "חֲלוֹם חָלָמְתִּי וַתִּפָּעֶם רוּחִי לָדַעַת אֶת הַחֲלוֹם", בַּעֲבוּר שֶׁהָיוּ שָׁם חַרְטֻמִּים וְאַשָּׁפִים וּמְכַשְּׁפִים וְכַשְׂדִּים מִלְּשׁוֹנוֹת רַבִּים וּמִיִּשְׂרָאֵל, וְכֻלָּם יָבִינוּ אוֹתוֹ, וְהֵם עָנוּ לוֹ בַּאֲרָמִית "וַיְדַבְּרוּ הַכַּשְׂדִּים לַמֶּלֶךְ אֲרָמִית", כִּי הֵם הָיוּ הַקְּרוֹבִים אֵלָיו הַיּוֹשְׁבִים רִאשׁוֹנָה בַּמַּלְכוּת, וְלָהֶם הָיָה הָרְשׁוּת לְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ. וְעוֹד כִּי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף מִשָּׁם לְמִצְרַיִם יָבֹאוּ רַבִּים. וְיוֹתֵר הָיָה לָהֶם רְאָיָה בְּהַזְכִּירוֹ שְׁמוֹ וְעִנְיַן הַמְּכִירָה, "אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה". וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי יֹאמַר, וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רוֹאוֹת וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִן כִּי אֲנִי הַמּוֹשֵׁל וְהָאָדוֹן לְכָל מִצְרַיִם, הַמַּגִּיד לָכֶם מִפִּי כִּי אֲנִי אֲחִיכֶם, וּמְצַוֶּה לְהוֹרִיד אָבִי אֵלַי לְכַלְכְּלוֹ, אִם כֵּן תַּגִּידוּ לְאָבִי אֶת כָּל הַכָּבוֹד וְאֵת כָּל אֲשֶׁר רְאִיתֶם בְּעֵינֵיכֶם, וּתְמַהֲרוּ לְהוֹרִידוֹ אֵלַי, כִּי הַדְּבָרִים אֱמֶת וְיֵשׁ בִּי כֹּחַ לְהַצִּילוֹ וּלְהַחֲיוֹתוֹ בָּרָעָב, וְהוּא כְּמוֹ כִּי פִי אֲנִי דִּבַּרְתִּי, וּבַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת מְגִלָּה (מגילה ט"ז) אָמְרוּ, כְּפִי כֵּן לִבִּי:

ושבעת יעטוהי. ושבע יועציו הם שבעה רואי פני המלך: