פרשנות מצטטת על אסתר ב:ז

אמון מוצנע. כמה דתימא ויהי אומן את הדסה (אסתר ב ז') וכן הפתרון בהשמע דבר המלך ודתו להקבץ את כל נערה בתולה והיה מרדכי מצניע את אסתר שלא תהא מחוללת לאותו רשע ומלאך בא ומגלה אותה הוא שיסד הקליר (ביוצר לפורים) את אסתר גל ממסתור לגאול ממה שהיה מרדכי מסתירה:

זכה ויצאת ממנו אסתר - בתרגום של מגילה מייחס מרדכי ועושהו עשירי לשאול ומשאול עד בנימין וכתיב היא אסתר בת דודו ואין לו ראיה אחרת בכתובים שיצאה משאול:

כאמור, ט"ו בשבט אינו מופיע כיום חג בתקופת התלמוד, ואפילו ייחודו כמועד לקביעת המעשרות בוטל. העדות הראשונה לציון היום כמועד היא אולי בתרגום השני למגילת אסתר, פרק ב פסוק ז. לפי הכתוב הטיל המן פור ובחר בחודש אדר. המדרש מספר שבכל חודש נמצאה לבני ישראל זכות, וזכות חודש שבט היא היותו ראש השנה לאילנות. פייטני ארץ ישראל הותירו שני פיוטים לט"ו בשבט, ברם באלו אין עדות לנוהג של חגיגה או ציון מיוחד של היום. הפייטן מפייט על בסיס המשנה. הקרובה הראשונה, "אמרתך אמת במללך", מיוחסת ליהודה הלוי (פייטן ארץ-ישראלי שזמנו בלתי ידוע), והיא קרובה המונה את החודשים והמזלות (החל מחודש ניסן כמובן). היא מיועדת לראש השנה לאילן, אך מעבר לכך אין בה מרכיבים המיוחדים למועד זה. גם בבית המוקדש לחודש שבט אין ציון מיוחד של ראש השנה לאילנות או של משמעותו⁷¹זולאי, פיוטי ארץ-ישראל, עמ' 206-200. . הפיוט השני של אותו היוצר, "אדר נזלי ישע תזיל", אף הוא מיועד לראש השנה לאילנות, והוא כולל תפילות לפריחת עצים שונים לפי אלף בית. בחירת העצים מושפעת רק מסדר האלף בית, והיא כוללת עצים משניים בחשיבותם כמו דולב או קקיון. כל כולו נראה כמשחק מילים ללא רקע רֵאלי-חקלאי⁷²שם, עמ' 212-206. . אם כן, הפיוטים לראש השנה לאילנות אינם מעידים על חגיגה או על תפילה מיוחדת ביום זה, והם היו עשויים לצמוח מתוך העיון הספרותי במשנה בלבד⁷³כך יש להבין גם את הפיוטים על ט"ו באב. אין אלו עדויות להמשך החג הידוע מימי בית שני אלא יצירה ספרותית על בסיס המשנה בלבד, גלגול של רצף המסורת הספרותית ולא חג ממשי, וראו פירושנו לתענית, סוף פרק ד. . בפיוטים אחרים המונים את חודשי השנה אין לחודש שבט אופי ייחודי, וראש השנה לאילנות אינו מופיע כאירוע בלוח השנה היהודי. כך, למשל, באחד הפיוטים במחזור הארץ-ישראלי נמנים המאורעות בחודשים, וחודשים טבת ושבט נזכרים ללא ציון אירוע ממשי החל בשני החודשים הללו⁷⁴יהלום, מחזור ארץ-ישראל, עמ' 48. , מכאן שבימי הפייטן טרם הפך ט"ו בשבט ליום מועד. הוא הדין בפיוט אחר שפרסם פליישר ונמנים בו המאורעות שבכל חודש, וחודש שבט אינו נזכר כלל⁷⁵פליישר, ראש ראשי חודשים, עמ' 54. . ניתן, אפוא, לסכם שבארץ ישראל לא ציינו את ט"ו בשבט כלל, ובבבל הייתה לו משמעות מעטה.