אֵ֣ין אֶסְתֵּ֗ר מַגֶּ֤דֶת מֽוֹלַדְתָּהּ֙ וְאֶת־עַמָּ֔הּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה עָלֶ֖יהָ מָרְדֳּכָ֑י וְאֶת־מַאֲמַ֤ר מָרְדֳּכַי֙ אֶסְתֵּ֣ר עֹשָׂ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר הָיְתָ֥ה בְאָמְנָ֖ה אִתּֽוֹ׃ (ס)
ספורנו
וַיֵּצֵא מֹשֶׁה. לֹא חָדַל בִּשְׁבִיל מַעֲלָתוֹ לְקַדֵּם פְּנֵי מִי שֶׁשִּׁלֵּם לוֹ טוֹבָה בְּעֵת צַר לוֹ, כְּעִנְיָן "וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כוּ'" (אסתר ב:כ), וּכְעִנְיָן יוֹסֵף עִם אֶחָיו בְּמָלְכוֹ. וְהַהֵיפֶךְ "וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף" (בראשית מ:כג).
מלבי"ם
נס הג' שנודע הדבר למרדכי, ע"י השגחת ה' המפענח נעלמים הד' שהגם שמרדכי לא אמר לאסתר שתגיד זאת בשמו, והיא שמעה לקולו בכל דבר כמו שהקדים ואת מאמר מרדכי אסתר עושה, ופה שנתה דבריו ותאמר למלך בשם מרדכי:
רבנו בחיי
והנה היא לאה. דרשו רז"ל וכי עד השתא לאו לאה היא אלא יעקב מסר סמנים לרחל וכשראתה שמכניסין לו לאה אמרה עכשיו תכלם אחותי עמדה ומסרה לה הסימנים. רחל תפשה פלך שתיקה לאה תפשה פלך הודיה. רחל תפשה פלך שתיקה שהיה יעקב משלח לה סבלונות ולבן נוטלן ממנה ונותנן ללאה ורחל שותקת, לפיכך עמדו כל בניה בעלי שתיקה, שהרי בנימין היה יודע במכירתו של יוסף ושתק. שאול בן בנה מה כתיב ביה (שמואל א י׳:ט״ז) ואת דבר המלוכה לא הגיד לו. אסתר מה כתיב בה (אסתר ב׳:כ׳) אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה. לאה תפשה פלך הודיה אמרה הפעם אודה את ה' עמדו כל בניה בעלי הודיה, יהודה מה כתיב ביה (בראשית מ״ט:ח׳) יהודה אתה יודוך אחיך. דוד אמר (תהילים קל״ו:א׳) הודו לה' כי טוב. דניאל כתיב ביה (דניאל ו׳:י״א) ומצלא ומודא קדם אלהיה.