פרשנות מצטטת על אסתר ג:ד

(ב) ועמדו דבריו שנא' כו' חמת עד ים הערבה כדבר ה' אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמיתי הנביא אשר מגת החפר. כצ"ל, ור"ל שנתקיימה נביאתו אע"פ שלא היו ישראל צדיקים אז, וכמש"ש לקמ' לא סר מכל חטאת ירבעם וגו', אך מפני שדיבר כבר ה' ע"י הנביא עמדו דבריו (וזהו שחזר לכתיב אשר דבר דהוי סגי לכתוב כדבר ה' ביד עבדו וגו', אלא פי' אשר כמו דהא, מפני שדיבר לכן הקים את דברו), שכל נבואה שהוא לטובה צריכה להתקיים וכמש"ל אי"ה אות ד' בשם הרמב"ם מהירושלמי (ולפי דרכנו למדנו בלשונו פי' מ"ש (אסתר ג) היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי, שר"ל באשר הגיד להם אשר הוא יהודי ומצווין מפי ה' שלא ישתחוו, לכן רצו לראות היעמדו דברי ה' ביד מרדכי. ולכן הקים ה' את דברו ביד עבדו מרדכי):

וטעם ויצא אל אחיו כי הגידו לו אשר הוא יהודי, והיה חפץ לראותם בעבור שהם אחיו. והנה נסתכל בסבלותם ועמלם ולא יכול לסבול ולכן הרג המצרי המכה הנלחץ:

למילדות העבריות, חיתא יהודיתא. מדלא ת' "חיתא דיהודיתא" משמע קצת דלא רי"א שמצריות היו, ומה שמקשים המפרשים מדוע בכל ס' בראשית ת' "עברי, עבראה" ומס' שמות ולהלאה ת' "יהודאי" ורק "עבד עברי" (לקמן כ"א ב') ת' "בר ישראל" "אחיך העברי או העבריה" (דברים ט"ו י"ב) ת' ג"כ "אחוך בר ישראל או בת ישראל"? לענ"ד פשוטו של דבר כך הוא, כי אחרי שהתחילה התורה לקרוא אותם בשם חדש "בני ישראל" (בראשית ל"ב ל"ג נ' כ"ה, לעיל פסוק א') לא יכול לתרגם עוד "עברא" כי אז ישתתפו עמהם גם בני ישמעאל ובני קטורה שגם הם מעבר הנהר, ולכן קראם "יהודאי" על שם יהודה המסמנם ומציינם יותר, כי גם שאר השבטים נקראו יהודים כמו "ביהודי אחיהו איש" (ירמיה ל"ד ט') וכן "כי הגיד להם אשר הוא יהודי" (אסתר ג' ד') אף שמרדכי היה משבט בנימין, רק בעבד עברי להוציאו מדעת איזה מפרשים (וע' בהראב"ע תחלת פ' משפטים) ת' "בר ישראל" ולדעתי מוכח מזה ג"כ שהת"א נכתב לא לבד בזמן בית שני שרק שבט יהודה חזר אלא סמוך לחרבן בית שני, וכמ"ש בהקדמה כוללת. ולכן נקראו אז כל העברים בשם "יהודים" וממנו נגזר גם הפעל "מתיהדים" (אסתר ח' י"ז) ועמ"ש הגאון מוהר"צ חיות ז"ל במאמרו אגרת בקורת ע"ז. וכבר מצינו בת' ירושלמי ע"פ "יהודה אתה יודוך אחיך" (בראשית מ"ט ח') ויתקרון יהודאין על שמך").