פרשנות מצטטת על אסתר ג:ו

"ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו וגו'" (פסוק יד). יש להקשות, מה היה העצה הזאת שאמרה זרש אשתו "יעשו עץ גבוה", ועצה זאת הכל יודעין, ומן הכתוב משמע כי דבר זה היה עצה גדולה ביותר. ועוד, שלא היה להם לומר רק "אמור למלך להמית את מרדכי", [ו]בזה שאמרו "יעשו עץ גבוה", מאי נפקא במיתה זאת או במיתה אחרת. ועוד קשה, למה אמרה "יעשו עץ גבוה חמישים אמה" דוקא מספר הזה. ויש לפרש כי ודאי המן גם כן ידע דבר זה שיכול להמית את מרדכי, רק מפני שאמר למעלה (ג, ו) "ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי* לבדו", אם כן שאלה זאת מן המלך הוא בזיון לו להמן לשלוח יד במרדכי לבדו. וזהו העצה שאמרו זרש ואוהביו; "יעשו עץ גבוה חמשים אמה וגו'", ומעתה אם יהיו שואלים למה נתלה על עץ שהוא גבוה על חמישים אמה, וישיבו כי האיש הזה ראוי שיהיה לו עץ גבוה חמישים אמה, כי מעלתו היה שהוא שר חמישים, ולפי מעלתו וחשיבותו כך יש לו עץ לתלות בו. ולהגיד לבריות כמה חשוב היה זה, ועם כל זה נתלה, אדרבא יהיה חשיבות המן, שהוא מושל לעשות כמו דבר זה להמית אדם כמו זה. כך יש לפרש כי זה היה החכמה והעצה מזרש אשתו ואוהביו.

והתבאר כי מה שאמר (אסתר ח, טז) "ליהודים היתה אורה", זו תורה (מגילה טז:). ואף על גב שכבר קבלו התורה, היו צריכין לקבלה חדשה לתורה, מפני שיש מודעא רבה לקבלת התורה (שבת פח.), לכך היו צריכים לקבלה חדשה. לכך שם החבור הזה ["אור חדש"], שהוא פירוש על המגילה. גם כי המן הרשע הוא שבקש להחשיך העולם כלו על ידי שבקש להשמיד ולהרוג את כל היהודים (אסתר ג, ו), ורצה לאבד* ישראל, שהם אורו של עולם. והפך הקב"ה מחשבתו להאיר אור עולם, וכדכתיב (אסתר ח, טז) "ליהודים היתה אורה וגו'".