פרשנות מצטטת על אסתר ג:יא

ה"גימטריה" הינה חישוב ערכן המספרי של האותיות, והיה מי שהציע לפרק מילה זו לשתי מילים יווניות, כדוגמא לחישוב כזה: gamma (=האות השלישית, כמו הגימ"ל) ו־tria (המספר שלוש). בחישוב זה ערכן המספרי של האותיות א־י הוא 1־10, האותיות כ־צ ערכן 90־20 ואילו האותיות ק־ת ערכן 400־100. השימוש בגימטריה בא לעיתים לצורך דרשות, ובדרך כלל לשעשועי תורה. כך, למשל, אומר המדרש (אסתר רבה ז, כא) כי כאשר אמר אחשוורוש להמן כי אין הוא מבקש תשלום עבור הריגת עם ישראל, וכי "הכסף נתון לך" (אסתר ג, יא), לא ידע כי הוא רומז בזה גם לתליית המן על העץ, כיוון ש"הכסף" ו"העץ" בגימטריה הם "מאה ושישים וחמישה" (ה=5, כ=20, ס=60, פ=80 שווים בחשבונם: ה=5, ע=70, צ=90). באופן דומה נקבע בתלמוד הבבלי (נדרים לב ע"א) כי "שמונה עשר ושלוש מאות" חניכי ביתו של אברהם שיצאו עמו לקרב (בראשית יד, יד), לא היו למעשה אלא אדם אחד – עבדו אליעזר, ששמו בגימטריה שווה 318. ללמדך על עוז רוחם של עבד זה ושל אדונו. – בתקופתנו, עם פיתוח מאגרי מידע אלקטרוניים הכוללים מחשבי גימטריות, נקל להשתעשע בגימטריות מעין אלה עוד ועוד, הן ככלי לניגוח והן ככלי לאישוש וחיזוק. "מסכת אבות" בגימטריה (929) היא גם הפסוק "מהלל אקרא ה' ומן אֹיבַי אִושע" (תהלים יח, ד) או "ויאמר לקוצרים ה' עמכם" (רות ב, ד), אבל גם "ויאמר השליכו ארצה" (שמות ד, ג) או "תהֹמֹת בלב ים" (שם טו, ח), ואין לדברים קץ.

כָּל שֶׁזּוֹכְרוֹ אָמַר 'אָח' לְרֹאשׁוֹ. נראה לי בס"ד הכונה מצרף אותיות אח דאחשורש לאות ר' דאחשורש, נעשה בזה צירוף 'אחר' ונשאר 'שוש' והיינו אחר כמו (בראשית כב, יג) 'אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו' ורוצה לומר באחריתו נעשה שוש לישראל, והיינו אחר שוש שנתקיים לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן. או יובן 'אָח' ראשי תיבות אף חימה הרמוזים בפסוק (תהלים עח, לח) וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָו‍ֹן וכו' נעשו בראשו, שמשם יצאה הסכמתו בדבר המעל הזה לכלות באומרו (אסתר ג, יא) 'וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ'.

(אסתר ג, יא) 'וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ' מָשָׁל דַּאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְהָמָן לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם: לְאֶחָד הָיָה לוֹ תֵּל בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ. נראה לי בס"ד דימה את המן לבעל החריץ שהוא מקום חיסרון, רמז שסופו נחסר ונאבד מן העולם בדבר זה, ודימה את אחשורוש לבעל התל, שהוא מקום גבוה ומסויים, כי אחשורוש נשאר בגובה מלכותו ומעלתו בדבר זה ולא נעשה לו חסרון.