פרשנות מצטטת על אסתר ד:ח

ומפיס. כתב הר"ב מטיל גורל. שכן הוא בתרגום משלי (א') גורלך תפיל בתוכינו פייסך תרמא בינתנא ונ"ל שענינו כלשון להתחנן לו דאסתר (ד') שתירגמו לפייסא ליה. שעל ידי הגורל מתפייסין ומתרצים זה לזה לפי שהשוו המדות ואין קנאה ומחלוקת: עם בניו ועם בני ביתו. כתב הר"ב אבל עם אחר לא כו' דבני חבורה כו' עוברים משום מדה כו'. כולהו מתניתין במ"ו וח' פ"ג דביצה ומסקי' בתוספות דהכא דה"פ כלומר קרובים לבא לידי כך שיעברו משום מדה שעל ידי שמקפידים זה לזה ורגילים ליקח במדה זה מזה גם ביו"ט יעשו כך וכו' וכן במשקל ומנין יבואו לידי משקל ומנין מפני קפידתן ומשום לווין ופורעין דלשון הלואה אסור כדלעיל והם שמקפידים יזכירו לשון הלואה ולפי שיאמר [השואל] אם אזכיר לשון שאלה משמעה דהדרא בעינה לכך אומר לשון הלואה:

שכן הוא בתרגום גורלך תפיל בתוכינו, פייסך תרמא בינתנא. ונ"ל שעניינו כלשון להתחנן לו שתרגם לפייסא ליה שע"י גורל מתפייסין ומתרצין זה לזה לפי שהושוו המדות ואין קנאה ומחלוקת:

[נג] ונמצא ג' יוצאים מן הכלל שיבוא צווי עם "על" והוא מצות עשה, א) ולהגיד לה ולצוות עליה לבוא אל המלך (אסתר ד ח), ב) והן אצוה על חגב לאכל הארץ (דה"ב ח, יג), ג) "ויצו עליהם לאמר כה תעשון ביראת ד' באמונה ובלבב שלם" (שם יט), וכתב רב"ח, ע"ד הפשט הוזהר אדם בכאן בשתי מצות מצות עשה, ומצות לא תעשה, מ"ע "מכל עץ הגן אכל תאכל" ומצות ל"ת, "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל" ושד"ל כתב שלפעמים הצווי נקשר עם שני שמות, עם מי שמצווים אותו, ועם מי שהצווי לתועלתו ובגללו, כמו "ויצו עליו פרעה אנשים" (למטה יב כ) פרעה צוה אנשים לטובת אברהם, וכן "לכי לביתך ואני אצוה עליך" (ש"ב יד ח) "ותצוהו על מרדכי" (אסתר ד ה) ובכל אלה הדבר פשוט שאין מלת על מורה מניעה ואסירה, ועיין התוה"מ (במד' ה ב) ועיין בהערה לפי' המחזור מרוו"ה למעריב יום שני של פסח מה שכתב בענין זה: