לֵךְ֩ כְּנ֨וֹס אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִ֜ים הַֽנִּמְצְאִ֣ים בְּשׁוּשָׁ֗ן וְצ֣וּמוּ עָ֠לַי וְאַל־תֹּאכְל֨וּ וְאַל־תִּשְׁתּ֜וּ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ לַ֣יְלָה וָי֔וֹם גַּם־אֲנִ֥י וְנַעֲרֹתַ֖י אָצ֣וּם כֵּ֑ן וּבְכֵ֞ן אָב֤וֹא אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־כַדָּ֔ת וְכַאֲשֶׁ֥ר אָבַ֖דְתִּי אָבָֽדְתִּי׃
משנת ארץ ישראל
יום הכיפורים אסור באכילה ובשתיה – במקרא נאמר "תענו את נפשֹתיכם" (ויקרא טז כט) או "ועִניתם את נפשֹתיכם" (ויקרא כג כז), והעונש על כך הוא כרת. המקרא אינו מסביר מהו עינוי הנפש, אך בכמה וכמה אירועים במקרא שמדובר בהם על תפילה מיוחדת היא מלווה בצום775יואל ב טו; ב יב; יונה ג ד; אסתר ד טז ועוד. . במקביל לצום, הכולל איסור אכילה ושתייה, נזכרת בדרך כלל גם קריעת הבגדים. יום הכיפורים שונה בכך שאף שיש בו צום אין בו קריעת בגדים, אדרבה, המסורת ההלכתית מדברת על יום הכיפורים כיום חג ולא כעל יום אבל776תבורי, מועדים, עמ' 194. . המקורות הקדומים, מסוף ימי בית שני, קוראים ליום "יום הצום"777פילון, חיי משה, ב 23; על החוקים, א 187; קד', יד, 65; משנה, מנחות יא ט; מגילת פשר חבקוק, יא 8-4; תבורי, מועדים, עמ' 174. בלשון חכמים סתם "צום" הוא יום הכיפורים, כגון משנה, נדרים פ"ח מ"ו. , ומכאן שאיסור אכילה נתפס כדרך לביצוע העינוי הנזכר במקרא. התלמודים מדגישים שאמנם המשנה מונה חמישה עינויים, אבל רק אכילה ושתייה הם בכרת, ומכאן שרק הם העינוי שבמקרא.
אבן עזרא הקצר
לא תבערו. בעבור שהכהנים ידליקו האש ויערכו הנר בשבת כי כבר אסר מעשה מאכל, וטעם לא תבערו, בעבור שאמר בפסח כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש (למעלה יב טז) אסר לעשות מאכל הנפש בשבת, כי לא יעשה מאכל כי אם בהדלקת האש, והשם יכפיל שכר הגאון שהשיב תשובות גמורות על הצדוקים האוסרים נר בשבת, ופעם אחת התחבר עמי אחד מהם, ואמרתי לו שנעזוב דברי הקבלה ונרדוף אחר הכתוב לבדו אז שמח ואשאלהו לאמר מי אסר להדליק הנר בלילי השבת, ואחר שקוע השמש, אז ענה ואמר לא תבערו אש, גם אני עניתי כי הכתוב לא הזכיר כי אם היום וכן וביום השמיני ימול בשר ערלתו (ויקרא יב ג) לא נמול בלילה, אז ענה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד (ברא' א ה) שניהם נקראו יום, והערב קודם הבקר, גם אני השיבותי כי זה לא יתכן, כי הכתוב אומר, ויקרא אלהים לאור יום (שם שם) ואיך יסתור דבריו לקרוא האור והחשׁךְ יום?, וכבר פירשתיו, וכתוב לילה ויום (מ"א ח כט) ולילה שלשת ימים לילה ויום (אסתר ד טז), שלשה ימים ושלשה לילות (יונה ב א), אז השיב מערב עד ערב תשבתו שבתכם (ויקרא כג לב), גם אני עניתי כי זה הכתוב הוא על יום הכפורים לבדו, והראיה שאמר שבתכם לשון יחיד, ולא אמר שבתותיכם, כמו את שבתותי תשמרו (ויקרא יט ל) ועוד כי השבת לא תקרא שבתכם, כי אם שבת ד', כמו אך את שבתותי (למעלה לא יג), רק יום הכפורים נקרא כן, שבת שבתון הוא לכם (ויקרא כג לב), ולא מצאנו שאמר בו שבת לד' ולא אאריך, ופסוק מערב עד ערב לא נאמר כי אם ביום הכפורים, וכן כתוב בתשעה לחדש בערב (שם), והנה היום קורא הלילה, וכן שנים ליום עולה תמיד (במד' כח ג) את הכבש אחד תעשה בבקר, ואת הכבש השני תעשה בין הערבים (שם שם ד) שהוא ערב כבא השמש כאשר הוא כתוב בפסח אז השתבש הצדוקי, ואחר ימים בא אלי לאמר, הנה כי כל אוכל חמץ מיום הראשון עד יום השביעי (למעלה יב טו) גם אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר (דבר' טז ד) אז עניתי ואמרתי לו גם בפסח כתיב בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו (למעלה יב יח) וכבר הזהיר על הלילה, על מצות ומרורים ושב להזהיר מתחלת יום הראשון עד יום השביעי בערב והעד שלא אמר בשבת ביום הששי בערב תשבתו, רק אמר משה לישראל ביום הששי, שבתון שבת קדש לד' מחר (למעלה טז כג), ולא אמר זה הערב הבא, גם ביום הראשון לבקר איננה ראיה, כי פירושו הוא הבשר שתזבח בערב לא ילין ממנו לבקר ביום הראשון, והטעם שלא ישאר ממנו עד בקר יום ראשון אז הלך בחמת רוחו על נפשו, והנה הוא שב אחר חדש אלי, והוא שמח וטוב לב בעבור שמצא היום הזה יום בשורה הוא (מ"ב ז ט) ושם כתוב והכינו עד אור הבקר (שם שם), אז עניתי, אין יום כי אם זה? והלא כתוב בתורה ביום הכותי כל בכור (במד' ג יג) ובחצי הלילה היתה מכת בכורים, רק פי' יום על שני דרכים, האחד ביום ובלילה והשני זמן ועת, כמו והיה ביום ההוא (ישעי' יז ד), וכן אתה עובר היום את הירדן (דבר' ט א) והזכרתי אלה הדברים בעבור שיוכל האדם המבין לפרש הכתובים לטעמים רבים, ע"כ אנחנו צריכים בדברי כל המצות לקבלה ומסורת ותורה שבעל פה, כאשר החלותי בספר הזה: