כָּל־עַבְדֵ֣י הַמֶּ֡לֶךְ וְעַם־מְדִינ֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ יֽוֹדְעִ֗ים אֲשֶׁ֣ר כָּל־אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֡ה אֲשֶׁ֣ר יָבֽוֹא־אֶל־הַמֶּלֶךְ֩ אֶל־הֶחָצֵ֨ר הַפְּנִימִ֜ית אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יִקָּרֵ֗א אַחַ֤ת דָּתוֹ֙ לְהָמִ֔ית לְ֠בַד מֵאֲשֶׁ֨ר יֽוֹשִׁיט־ל֥וֹ הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־שַׁרְבִ֥יט הַזָּהָ֖ב וְחָיָ֑ה וַאֲנִ֗י לֹ֤א נִקְרֵ֙אתי֙ לָב֣וֹא אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ זֶ֖ה שְׁלוֹשִׁ֥ים יֽוֹם׃
אור חדש
ועוד במדרש (מגילה טו:), אמר רבי יוחנן, ג' מלאכים נזדמנו לו באותו שעה; אחד שהגביה את צוארה, ואחד שמתח עליה חוט של חסד, ואחד שמתח את השרביט, עד כאן. ודקדק את זה שכתיב "ויהיה כראות המלך את אסתר", דלא הוי ליה למכתב, כי כבר כתיב (למעלה פסוק א) "ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית נוכח בית המלך והמלך יושב על כסא מלכותו בבית המלכות נכח פתח הבית", והוי ליה למכתב מיד "ויושט לה המלך השרביט". אלא שבא לומר "ויהי כראות המלך את אסתר", כי לפי הסברא לא היה לו לראות, אף כי המלך יושב שם, מכל מקום פניה של אסתר היו* למטה, ולא אפשר למלך להסתכל בה. ולכך המלאך הגביה צוארה, עד שהיה מסתכל בפניה. ואחד שמתח עליה חוט של חסד, דאם לא כן לא הוי צריך למכתב "נשאה חן", שזה כבר כתב למעלה (ב, יז) "ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות". רק שהמלאך בא ומתח עליה חוט של חסד יותר ויותר. ואחד שמתח השרביט, דאם לא כן לא הוי למכתב "ותגע בראש השרביט", ולא הוי ליה למכתב רק מה שעשה אחשורוש, שהושיט לה השרביט, וכדכתיב למעלה (ד, יא) "מאשר יושט לו המלך שרביט הזהב וחיה". לכך לא הוי ליה למכתב רק "ויושט לה המלך שרביט הזהב". אלא בא ללמוד שמתח שרביט עד שהגיע השרביט אל* אסתר.
רש"י
ויבא ארם דרמשק. (בשמואל ב ח׳:ה׳) כתיב דמשק ודרך הפסוק לדבר כן כמו מן שבט שרביט שהרי אייסר אתכם בשוטים תרגום שרביטים גם זו אמר ר' יצחק:
עיקר תוספות יום טוב
בשרביטו. ולא בכתרו ולא באחד מכל כלי תשמישו. הר"מ. ובשרביטו כדכתיב מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב: