וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ מִ֣י בֶחָצֵ֑ר וְהָמָ֣ן בָּ֗א לַחֲצַ֤ר בֵּית־הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַחִ֣יצוֹנָ֔ה לֵאמֹ֣ר לַמֶּ֔לֶךְ לִתְלוֹת֙ אֶֽת־מָרְדֳּכַ֔י עַל־הָעֵ֖ץ אֲשֶׁר־הֵכִ֥ין לֽוֹ׃
חזקוני
אשר יטמא לו בשבילו, בשביל השרץ כמו הבה נתחכמה לו על העץ אשר הוכן לו וארץ מתקוממה לו.
בן יהוידע
זִימְנָא חֲדָא הֲוָה אַזְלִינָן בִּסְפִינְתָּא, וְסַגָאִי סְפִינְתָּא בֵּין שִׁיצָא לְשִׁיצָא דְּכַוְרָא תְּלָתָא יוֹמָא וּתְלָתָא לֵילָוָתָא. נראה לי בס"ד שהיה עוסק בסודות הפורים וענין המן ושרשו ומצב ישראל איך היה בזמן ההוא וספינה רומזת לישראל שהם אומה החשובה שבאומות וספון לשון חשיבות כאמור לעיל וכוורא רמז להמן שהיה מתלבש בו פלוני שנקרא דג גדול כמו שכתבתי לעיל בשם התיקונים על פסוק וַיְמַן הֳ' דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה (יונה ב, א) דָּג גָּדוֹל דא פלוני.
והמן יש לו שני שמות 'ממוכן והמן' ואותיות שמותיו הם שיצא ושיצא שלו כי כל אדם כחו ומהלכו הוא באותיות שמו והפרש שיש בין מספר מְמוּכָן [156] לבין מספר הָמָן [95] הוא מספר אַיִן [61] ובאותם הימים היו קיימים בזכות מרדכי שהיה עניו בדורו כמשה רבינו ע"ה בדורו לכן בחר בו משה רבינו ע"ה שיתפללו שניהם להצלת ישראל וכנזכר במדרש והעניו חושב עצמו אין וזה נרמז במספר שיש בין ממוכן להמן שהוא מספר אַיִן רמז לענוה שמכונית בשם אַיִן וכמו שאמר דוד המלך ע"ה אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי (תהלים קכא, א) כלומר בזכות הענוה, ולזה אמר 'סַגָאִי סְפִינְתָּא' אלו ישראל שהיו מהלכין באותו זמן בזכות הענוה שהיא אין הרמוזה 'בֵּין שִׁיצָא לְשִׁיצָא דְּכַוְרָא' רצונו לומר בין שם ממוכן לשם המן שהיא הכוורא.
ואמר עוד תְּלָתָא יוֹמָא וּתְלָתָא לֵילָוָתָא, אִיהוּ בִּזְקִיפָא וְאַנָן בְּשִׁפּוּלָא כלומר הָמָן נכנס וכתב האגרות של כליה יום שלש־עשרה ניסן ונצלב הָמָן ביום שש־עשרה, נמצא תגבורת שלו היתה שלשת ימים שהם יום שלש־עשרה ויום ארבע־עשרה ויום חמש־עשרה ושלשה לילות שהם ליל ארבע־עשרה וליל חמש־עשרה וליל שש־עשרה כי ביום שש־עשרה נצלב הרי שלשה ימים ושלשה לילות איהו הכוורא זה הָמָן הרשע בזקיפה וישראל בשיפולא כי כיון שנצלב גברו ישראל ורמה קרנם.
ואמר עוד וְכִי תֵּימָא לָא מַסְגַיָא סְפִינְתָּא טוּבָא שלא היה מהלך ישראל והנהגתם טובה באותם השלשה ימים דהוה המן בזקיפה לזה אמר כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר כְּמֵיחַם קוּמְקוּמְסָא דְּמַיָּא רמז למרדכי שהיה קטן בעיניו כמו קומקום שהוא היה מלא מים זו תורה שנתחמם באותם השלשה ימים ונתלהב לקבוע מדרש לכל ישראל בימים ובלילות וגזר בהם צום מַסְגִיָּא סְפִינְתָּא שִׁיתִּין פַּרְסֵי ספינתא שקבע להם עסק בתורה, ולכן שָׁדִי פַּרְשָׁא גִּירָא וְקַדְמָא לֵיהּ פירוש פַּרְשָׁא זה הָמָן, שָׁדִי גִּירָא בסוף אותם השלשה ימים ושלשה לילות שהכין עץ למרדכי לתלותו עליו וקדמה ליה שזכות הספינה אלו ישראל שסיגלו באותם השלשה ימים קדמה ליה הגירא לאותה פרשא זה המן כי הוא שנצלב על אותו עץ שהכין וכמו שנאמר (אסתר ו, ד) אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ, 'לו' הכין ומרדכי עלה לגדולה בעטרת זהב גדולה.
וְאָמַר רַב אַשִׁי: הַהוּא, גִּילְדְּנָא דְּיַמָּא הֲוָאִי דְּאִית לֵיהּ תְּרֵי שֵׁיצֵי פירוש ההוא כוורא שדבר בו רבה בר בר חנה היה הָמָן שהוא גִּילְדְּנָא חלק התיבה לשתים וקרי בה 'גיל דנא' כלומר בן גילו של הדין שהוא השטן המכונה בשם דנא דְּאִית לֵיהּ תְּרֵי שֵׁיצֵי רצונו לומר שתי שמות שהם שטן ונחש.
והמן יש לו שני שמות 'ממוכן והמן' ואותיות שמותיו הם שיצא ושיצא שלו כי כל אדם כחו ומהלכו הוא באותיות שמו והפרש שיש בין מספר מְמוּכָן [156] לבין מספר הָמָן [95] הוא מספר אַיִן [61] ובאותם הימים היו קיימים בזכות מרדכי שהיה עניו בדורו כמשה רבינו ע"ה בדורו לכן בחר בו משה רבינו ע"ה שיתפללו שניהם להצלת ישראל וכנזכר במדרש והעניו חושב עצמו אין וזה נרמז במספר שיש בין ממוכן להמן שהוא מספר אַיִן רמז לענוה שמכונית בשם אַיִן וכמו שאמר דוד המלך ע"ה אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי (תהלים קכא, א) כלומר בזכות הענוה, ולזה אמר 'סַגָאִי סְפִינְתָּא' אלו ישראל שהיו מהלכין באותו זמן בזכות הענוה שהיא אין הרמוזה 'בֵּין שִׁיצָא לְשִׁיצָא דְּכַוְרָא' רצונו לומר בין שם ממוכן לשם המן שהיא הכוורא.
ואמר עוד תְּלָתָא יוֹמָא וּתְלָתָא לֵילָוָתָא, אִיהוּ בִּזְקִיפָא וְאַנָן בְּשִׁפּוּלָא כלומר הָמָן נכנס וכתב האגרות של כליה יום שלש־עשרה ניסן ונצלב הָמָן ביום שש־עשרה, נמצא תגבורת שלו היתה שלשת ימים שהם יום שלש־עשרה ויום ארבע־עשרה ויום חמש־עשרה ושלשה לילות שהם ליל ארבע־עשרה וליל חמש־עשרה וליל שש־עשרה כי ביום שש־עשרה נצלב הרי שלשה ימים ושלשה לילות איהו הכוורא זה הָמָן הרשע בזקיפה וישראל בשיפולא כי כיון שנצלב גברו ישראל ורמה קרנם.
ואמר עוד וְכִי תֵּימָא לָא מַסְגַיָא סְפִינְתָּא טוּבָא שלא היה מהלך ישראל והנהגתם טובה באותם השלשה ימים דהוה המן בזקיפה לזה אמר כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר כְּמֵיחַם קוּמְקוּמְסָא דְּמַיָּא רמז למרדכי שהיה קטן בעיניו כמו קומקום שהוא היה מלא מים זו תורה שנתחמם באותם השלשה ימים ונתלהב לקבוע מדרש לכל ישראל בימים ובלילות וגזר בהם צום מַסְגִיָּא סְפִינְתָּא שִׁיתִּין פַּרְסֵי ספינתא שקבע להם עסק בתורה, ולכן שָׁדִי פַּרְשָׁא גִּירָא וְקַדְמָא לֵיהּ פירוש פַּרְשָׁא זה הָמָן, שָׁדִי גִּירָא בסוף אותם השלשה ימים ושלשה לילות שהכין עץ למרדכי לתלותו עליו וקדמה ליה שזכות הספינה אלו ישראל שסיגלו באותם השלשה ימים קדמה ליה הגירא לאותה פרשא זה המן כי הוא שנצלב על אותו עץ שהכין וכמו שנאמר (אסתר ו, ד) אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ, 'לו' הכין ומרדכי עלה לגדולה בעטרת זהב גדולה.
וְאָמַר רַב אַשִׁי: הַהוּא, גִּילְדְּנָא דְּיַמָּא הֲוָאִי דְּאִית לֵיהּ תְּרֵי שֵׁיצֵי פירוש ההוא כוורא שדבר בו רבה בר בר חנה היה הָמָן שהוא גִּילְדְּנָא חלק התיבה לשתים וקרי בה 'גיל דנא' כלומר בן גילו של הדין שהוא השטן המכונה בשם דנא דְּאִית לֵיהּ תְּרֵי שֵׁיצֵי רצונו לומר שתי שמות שהם שטן ונחש.