פרשנות מצטטת על אסתר ו:ו

ואחר אומרו כי כל חכם לב יבואו ויעשו שתעשה המלאכה מאליה ע"י זכות בואם בהתעוררת הלב לעשותה אמר את המשכן את אהלו וכו' והוא לתת טוב טעם ודעת איזה הדרך יצא רוח ה' אל עושי המלאכ' מאליה לרוב קדושתה והוא מה שכתבנו בפ' תרומה על פ' ככל אשר אני מראה אותך וכו' שהזכרנו במאמרם ז"ל במדבר רבה (פי"ב) כי כאשר הוקם משכן למטה הוקם משכן למעלה הוא משכן הנער ששמו מטטרו"ן שבו מקריב נפשותם של ישראל לכפר על ישראל בימי גלותם עכ"ל. ושם כתבנו כי הוא ית' עשה למטה משכן ממשיי וכל פרטיו דוגמתו אל המשכן העליון הרוחני וכל פרטי ענייניו וא"כ איפה לא כמו זר יחשב היות כ"כ עזר משדי להעשות מאליו כי אין זה רק השפיע שפע משכן העליון בכל פרטיו בכל העשוי דוגמתה למטה כי אותה הקדושה היא המתלבשת בדוגמתה ומסייעם להעשות פה כי הקדושה ההיא שורה למטה ע"י הכנת עושי המלאכה כמדובר מעין כל המצוה ומצוה שיעשה האדם שעל ידה שפע תורק מקדושת מקורה. וזה מאה"כ את המשכן את אהלו וכו' את הארון ואת בדיו וכו' את השולחן וכו' כל פרט בה"א הידיעה ולא נאמר משכן ואהל וכו' ארון ושולחן וכו' אך הוא הענין שכתבנו כי כל הנעשה על הארץ משכן וכל פרטיו הוא דוגמא אל המשכן העליון אהלו ומכסהו והארון העליון וכן כל פרט ופרט להורות כי במעשה כל דבר ודבר שבמשכן התחתון כאלו חוברה לו יחדיו גם המקביל אליו בעליון וכאלו נעשה פה שניהם יחדיו וזהו הכ' את בכל פרט מהם לרבות בכל פרט מהם את אשר לעומתו במשכן העליון ואין זה כ"א מפאת התעוררותם לקרבה אל המלאכה אחר היות' חכמי לב כאמור ולא זה בלבד באנשי' כ"א גם בנשי' כל אשה חכמת לב ולא חכמת ידי' כי לא נסו עכ"ז בידי' טוו וכו', וזה יתכן יכוון שע"י מה שבידי' טוו שהחלו במעשה המצות עזרם ה' ויביאו מטוה וכו' ולהיות קבלת שפע כ"א לפי הכנתו ע"כ אשר נשא לבן אותנה בחכמה שהוא גדר גדול מהקודם שהלב היה נושא אותן קלות כנשר לעשות רצון אביהם שבשמים טוו את העזים שהיא חכמה יתירה כי העזים נטוות על עצמן בחיים חיותם והיא חכמה רבה ואמר בחכמה למה שיש סוג מאשר לבו נשאו ולא מטובו והוא כי הרשעי' הם ברשות לבם כד"א (אסתר ו׳:ו׳) ויאמר המן בלבו (בראשית כ״ז:מ״א) ויאמר עשו בלבו. אך הוא מפאת פתיות הרשע ועליו נאמר תאהבו פתי וקרא' אשת כסילות. אך בזה הוא מפאת חכמה וזהו אשר נשא לבן אותנה בחכמה שהוא לבן את גופן לעשות אותם והוא בחכמה לעשות הטוב בעיני היוצר ולא פתיות ככל אשר לבן נושא אותן שהן ברשות לבן ועדיין כל זכות הכנה העושים במלאכה הן אמת שתספיק להעזר ע"י המשכן קדושה מהמשכן העליון אך לא לשיחול איכות העליון ממש למטה בתחתון לשיהיה ראוי ולשרות בו שכינה מעין הכתובה אצלינו במזמור (תהילים קכ״ב:א׳) שמחתי באומרים לי וכו' כי האמנם ישב אלהים על הארץ ע"כ הוצרך יבא בצלאל שיודע לצרף אותיות שבהם נברא שמים וארץ ויהיה כמהוה הויה ועולם חדש למטה בארץ וזה ע"י הכוונות שידע לחשוב מחשבות עליונות ביודעו בטוב רמז ושורש כל פרט ופרט הנעשה על הארץ וע"י כוונתו במחשבתו ישרה כל שורשי הדברים העליוני' אשר על השמים במשכן העליון מקבילים אל התחתונים למטה בארץ כאלו העולם העליון הביאו פה למען לא יהיה כמו זר נחשב שבתו ית' בארץ הלזו כי כשבתו אז שבתו עתה וע"כ הוצרך היותו בצלאל ויודע דעת עליון. וזה כיוונו ז"ל בנועם מאמרם כי הצרוף שבו ית' ברא שמים וארץ כא' עם היותם עולמות נפרדי האיכות ידע בצלאל וזהו ראו קרא ה' בשם כו'. וימלא וכו' ולחשוב וכו'. והנה טרם יספר אשר השפיע בו הוא ית' להכינו אל המכוון רצה להעיר מלב החושב אולי קראו משה מעצמו והאציל מן הרוח אשר עליו וילמדהו דעת והכינו לכך כי בן בנה של מרים אחותו היא ע"כ הקדים ואמר ראו כאלו בחוש הראות אתם רואים כי קרא אותו י"י ולא אנו ובמה תראו הלא הוא בשם כי כשמו כן הוא בצל אל וכן כמה דברים כיוונה דעתו אל רצון הבורא ית' יותר ממנו כאלו בצל אל היה וכשז"ל (ברכות דף נ"ה) כי כן אמר לו משה בצל אל היית וא"כ איפה לא עשיתי אני כי מיום הולדו נקרא בשם זה לא ידעתי אני דבר מאשר יהיה עתה ושאכינהו מאז בארץ מצרים ומה גם כי מה שלא אוכל להשיגו ישיג בזה יותר ממני כנרמז בבצלאל ואין אדם מכוין יותר על השגחתו בדבר א"ו הוי או' כי מה' נברא לכך והטעם הוא כי הוא בן אורי בן חור זה לו על זכות חור כמאמרם ז"ל (ש"ר פ' מ"א) שנהרג על קידוש ה'. גם שהוא ממטה יהודה ויותר הייתי קרוב אל קרובי משבט הלוי מלזה הבא מיהודה להכינו ולקראו מעצמו ולמה בחרתי בזה אני אז יותר אם לא כי מה' יצא הדבר ועוד וימלא אותו רוח אלהים כי ה' נתן את רוחו עליו ולא נאצל מהרוח אשר עלי עליו כי לא הייתי יכול למלאו רק לתת בו הכנה מה ולא כזאת. ופי' כל אשר אמרנו שהשפיע בו הוא ית' להכינו אל עשות עולם רוחני חדש בעוה"ז והוא באומרו וימלא אותו וכו' והוא כי הנה הוא ית' ברא העולם בחכמה ובתבונה ובדעת כד"א (משלי ג׳:י״ט) ה' בחכמה יסד ארץ וכו' ואחשבה למה שרצה ית' יחבר בצלאל ויקשור המשכן אשר בארץ הוא אל השמים מעל כי יחבר משכן העליון אשר בשמים כבודו למטה להכינו לשכון יה אלהים ע"כ בדברים אשר הוא ית' ברא העולמות וחיברן אותן מלא את בצלאל לעשות כן בקרב הארץ והוא כי ה' בחכמה יסד ארץ ואת השמים בתבונה ומקשרן בדעת כאומרו. (שם) בדעתו תהומות נבקעו שהוא למטה ושחקים ירעפו טל מלמעלה ויתחברו עי"כ ג' הכוחות נתן בבצלאל לעשות כמעשהו ית'. והנה היה אפשר יהי כן בחכמת לב בצלאל אך בפועל כפיו לא יהיה בו רוחניות אלהי רוח טבעי כי אין הידים כלי לחול בו רוח אלהין קדישין אלהן במוח ולב ע"כ וימלא אותו רוח אלהים והוא כי א' מבחינות הנפש להדמות ליוצרה היא שממלאה את הגוף. אך לא בשוה כי הכח אשר בעין שנותן בו ראות או אשר בשכל שנותן בו השכלה או בלב שנותן בו מחשבה אינו ככח אשר בידים ודומיהם שלא יוכנו רק לקבל כח מישוש אמר כי בבצלאל היתה גדולה זו כי רוח אלהים בקרבו הממלא את כל הגוף היה ממלאו בשכל הכולל חכמה ותבונה ודעת וגם בידים אשר בם כל מלאכה וז"א ובכל מלאכה כי גם בם היה רוח אלהים ולא מישוש טבעי או אימון ידים לימודיי כי אשר תעשינה ידיו רוח אלהים הוא היה עושה ולא כח ב"ו כי הוא ית' העושה בעצם וראשונה דברים אשר לא עשו ידי בצלאל מעולם. ולא פעלו אצבעותיו ולא לימדו אותם ומה גם בן ח' שנים. והנה מעין בחינה זאת עדין היתה בלב כל חכם לב כמדובר למעלה אלא שבצלאל גבר בה מאחיו מאוד כאמור גם זה אמנם היתרון אשר לבצלאל אשר בה השרה שכינה בארץ כאלו את העולם העליון הביאו פה הלא הוא ולחשוב מחשבו' הן הם הכוונות אשר ידע לכוין במחשבתו לקשר ולחבר את המשכן את אהלו וכו' עליונים עם התחתונים וז"א את כל פרט כי נהירין ליה שבילי שמי שמים כמדו' וזהו ולחשוב מחשבות מספיקות לעשות בזהב ובכסף וכו' והוא כי לא נאמר מזהב ומכסף ומנחושת וכו' רק בזהב כי ע"י המחשבה נמצא עושה מעשה ופעולה באיכות הזהב ובאיכות הכסף וזולתם שמחדשו בריאה חדשה ועושה אותם דברי רוחני קדוש משא"כ בכל צורף מוציא כלי זהב מתחת ידו כי כי גם שתחלה היה זהב ועתה כלי עם כל זה לא שינה איכו' הזהב מהיותו זהב אך זה ע"י המחשבות היה פועל בהם ונעשה כדבר רוחני והוא מה שכתבנו כי הדבר רוחני המקביל אליו למעלה היה מקנה איכותו בתחתון. עוד יכוין באומרו לעשות וכו' ויותכו יתר תיבות הכ'. ומה גם אומרו באחרונה לעשות בכל מלאכת מחשבת שהוא מיותר לגמרי. אמנם הנה ארז"ל (ב"ר פ' א) יודע היה בצלאל לצרף אותיו' שבהם נבראו שמים וארץ והנה לפ"ז גם בלי נענע ידיו רק בחשוב מחשבות הצרוף בלבו המחשבה עצמה תפעל ותעשה וא"כ איפה למה הוצרך ידיו תבצענה במלאכה כד"א ועשה בצלאל וכו' זה כמה פעמים אך א"כ לא היה הוא ית' משרה שכינה במעשה ידינו ולא היה לנו שכר כעושים מעשה. אך רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך צוה לנו נעשה מעשה למען נזכה וכמאמרם ז"ל במכילתא על פ' והיה לכם למשמרת כי שם נאמר אין נוטלין שכר אלא על המעשה ועוד מוסיף הוא ית' כי גם בעשותינו המעשה הוא העוזר ועושה ומה גם במשכן כי לא א' בהם ידע לעשות דבר רק גול על ה' דרכם והוא ית' יעשה. וזה יאמר הכ' ולחשוב מחשבות כו'. לו' גם מלא אותם הוא ית' רוח אלהים לחשוב מחשבות שהמחשבות לבדן יספיקו לעשות פעולה בזהב ובכסף וכו' ובחרושת אבן ובחרושת עץ מבלי יעשה אצבעותיו ית' אלא שרצה ה' יתברך ישתבח לעד. לעשות בצלאל עצמו בכל מלאכת מחשבת כלו' עם כל מלאכה של מחשבת שהמחשבה עושה רצה הקב"ה לעשות גם בצלאל עמה לקבל שכר מעשה ואחרי אומרו שהוא רוח אלהים הפועלת במלאכה אשר בין ידי בצלאל כנעשית מאליה וא"כ איפה לא יוכל ללמד לזולת דבר זה כי הוא כח אלהי נשפע לידו ואיך יפול בו למוד אמר כי עכ"ז ולהורות נתן בלבו וכו':

יָקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי (אסתר ו:ו) – חַנַּנִי אֱלֹהִים, וְכִי יֵשׁ לִי כָּל אוֹצָר חֶמְדָּה בְּפֵרוּשִׁים וּדְרוּשִׁים חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים, צָפַנְתִּי לִירֵאֵי ה׳ וְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ, אוֹהֲבֵי הָאֱמֶת וּמוֹדִים עָלָיו. הֵמָּה יְנַחֲמוּנִי מֵעִצְּבוֹן יָדִי, וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרוֹשׁוּן לֵאמֹר: ״קוּם כִּי עָלֶיךָ הַדָּבָר!״, יַעַן כִּי בַּעֲווֹנֵינוּ מִיּוֹם לְיוֹם תּוֹרַת אֱמֶת הָלוֹךְ וְחָסוֹר, וְהַלְּבָבוֹת מִתְמַעֲטִין, וְהָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת, וְחַכְמֵי הַדּוֹר אֲשֶׁר קָטָנָּם עָבָה מִמָּתְנַי בְּשָׁפָל יָשְׁבוּ. וְהָיִיתָ כְּאַחַד מֵהֶם, וַאֲרֶשֶׁת שְׂפָתֶיךָ בַּל תִּמְנַע טוֹב מִבְּעָלָיו בִּהְיוֹת לְאֵל יַד שִׂכְלְךָ לְהוֹצִיא יַיִן הָרֶקַח מֵעִנְּבֵי שִׂכְלְךָ. עַל כֵּן עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה כְּפַעַם בְּפַעַם לְחַבֵּר עַל הַתּוֹרָה בֵּאוּר יָקָר, מִמֶּנּוּ פִּנָּה מִמֶּנּוּ יָתֵד שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ, כִּי בוֹ כְּלוּלִים בֵּאוּר הַרְבֵּה דְּבָרִים סְתוּמִים וַחֲתוּמִים אֲשֶׁר בָּהֶם בָּאוּ רֹב הַמְפָרְשִׁים לִלְקֹט וְלֹא מָצְאוּ בֵּאוּר מַסְפִּיק וּטְעָמִים מַסְפִּיקִין. וְכֵן נִכְלְלוּ בוֹ הַרְבֵּה דִּבְרֵי מוּסָר לְאוֹהֲבֵי הַתּוֹכָחָה וּמוּסַר כְּלִמּוֹת, וְיִהְיֶה תּוֹעֶלֶת חִבּוּר זֶה יָקָר מְאֹד לַמּוֹדִים עַל הָאֱמֶת, אֲשֶׁר עַל כֵּן קְרָאתִיו ״כְּלִי יְקָר״, כִּי כָל הַקּוֹרֵא בּוֹ יַעֲנֶה וְיֹאמַר: ״הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם״ (ירמיה לא:יט).

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֶסְתֵּר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נֶאֶמְרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (אסתר ו, ו) 'וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ'. קשה מנא ליה הא? ודילמא כשבא המן לביתו הוכיחו אותו אוהביו וזרש אשתו למה אמרת למלך כן לעשות לו גדולה כזאת? והשיב להם: אמרתי בלבי באותה העת למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני, ולכך חשבתי לעצמי אני מכין גדולה זו! ואחר כך נודע לכותב המגילה שאמר המן לאוהביו: כך אמרתי בלבי, וכתב כן, דהא בלאו הכי כתב במגילה עוד דברים מה שדבר המן ומה שדברו אוהביו עמו כשבא לביתו, ומוכרח לומר דאלו הדברים נודעו לכותב המגילה מאנשים אחרים שהיו שם, וגם דבר זה נודע לו בכלל אותם הדברים.
ונראה לי בס"ד אם לא היה כותב המגילה מתברר אצלו דבר זה ברוח הקודש שכך אמר המן בלבו, לא היה כותב דבר זה במגילה מכח דבריו של המן שעשה התנצלות לעצמו בתוכחת אוהביו שאמר להם כך אמרתי בלבי, ולכך הצעתי סדר הגדולה הזאת לפני המלך, דאפשר המן שיקר בזה כי בוש מאוהביו על שטות שלו שגרם בהצעת הגדולה הזאת, והוכרח לעשות התנצלות לומר שכך אמרתי בלבי, על כן ודאי כותב המגילה נודע לו זה ברוח הקודש.