פרשנות מצטטת על אסתר ו:י

ה"ג מה ידודון ידודון ידודון בהליכתן כו'. עביד קומיס קלטור גרסי' ופי' מושל ועי' בויק"ר סוף פ' כ"ח ובמגילת אסתר בפסוק קח את הלבוש:

ובחילוק הריטב"א הנזכר יש לרמוז בפסוק (אסתר ו׳:י׳) מהר קח את הלבוש ואת הסוס ועשה כן למרדכי היהודי אל תפל דבר מכל אשר דברת, וכבר שמעתי דיש מי שפירש פסוק זה בהא דוי"ו לחלק, אך אני בעוניי מפרשו באופן אחר על דרך זה כי הנה אמר המן איש אשר המלך חפץ ביקרו יביאו לבוש וכו' וסוס וכו' ואשר ניתן וכו' והוה ס"ד לומר וי"ו לחלק, לכן אמר המלך מהר קח את הלבוש ואת הסוס כאשר דברת גם שניהם ולא תימא וי"ו לחלק או זה או זה, וכמו שאני לא רציתי בכתר גם אתה תעשה מיעוט אחר מיעוט ותסבור דיש זכות תולה דוי"ו לחלק לא כי דבעשה לא שייך וי"ו לחלק, וא"כ ועש"ה כן למרדכי ועשה דייקא וכיון שהוא מעשה הוי"ו מוסיף אל תפל דבר מכל אשר דברת רמז בזה מ"ש מהרשד"ם דבלשון בני אדם וי"ו להוסיף, וזהו אל תפל דבר מכ"ל ונתן טעם אשר דברת דבלשון בני אדם דינא הוא להוסיף מלבד שהוא מעשה כאמור.

"ובבוקר אמור למלך ויתלו וגו'". מה שאמר "[ובבוקר] אמור אל המלך ויתלו אותו", דבר זה מפני כי כל הענינים שנעשו במגילה הזאת לא היה המשך [זמן] להם. כי כאשר פרשנו גם כן למעלה מה* שקרא גאולה זאת "אילת השחר" (תהלים כב, א), כמו האילה שהיא קופצת במהירות מכאן לכאן, וכמו השחר שממהר לצאת מן האפילה אל האורה, ולכך קרא הגאולה זאת "אילת השחר". וכמו שהיא הגאולה כך היה הצרה, כי* בי"ג נכתבו הכתבים (למעלה ג, יב), והיו הרצים יצאו דחופים הן בצרה שתבא על שונאי ישראל (שם פסוק טו), הן בגאולה, שאמר* (למעלה פסוק ה) "מהרו את המן לעשות את דבר אסתר", "מהר קח את הלבוש ואת הסוס" (להלן ו, י). ועוד כתיב (שם פסוק יד) "ויבהילו להביא את המן", וכמו שנתבאר למעלה בהקדמה ענין זה. והטעם הוא ענין מופלג, כי דבר זה מורה על ענין שאינו תחת המשך הזמן כלל, רק ממעלה* שהוא על הזמן, ולכך הוא במהירות היותר. וזאת העצה היא חכמת חכמים. ובזה יתורץ גם כן מה הוא עצה של חכמה שנתנו לו אוהביו. אבל העצה הזאת שיהיה ממהר בזה, לא כמו שאר דברים שהאדם רוצה להשיג מן המלך, ממתין עד שיגיע השעה שהוא ראוי לזה. וכאן אמרו "יעשו עץ גבוה וגו' ובבוקר", בלא המשך זמן יבא אל המלך ויתלו את מרדכי. ואמרו ש"יבא עם המלך אל המשתה", כלומר שיסיר אותו מדעתו לגמרי, כאילו לא היה בעולם. ודבר זה נכון למעשה הזה בפרט.