פרשנות מצטטת על אסתר ו:יד

מבדיקת הופעותיו של שורש זה במקרא עולה שיש לו שתי משמעויות שונות. הראשונה היא עניין של פחד: על אחי יוסף העומדים לפניו נאמר כי "לא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו" (בראשית מה, ג), ואילו בשירת הים אומר משה כי "אז נבהלו אלופי אדום / אֵילי [=גיבורי] מואב יאחזמו רעד" (שמות טו, טו) ומן התקבולת ברור כי בה"ל עניינו פחד, רעד ואימה. אך לא זו משמעות הביטוי "נבהל" במשנתנו (ואין יותר בה"ל במשנה כולה), האומרת כי החכם "אינו נבהל להשיב". מתברר כי בספרים המאוחרים של התנ"ך זכה השורש בה"ל למשמעות חדשה: עניין של מהירות וחיפזון. כך, למשל, נאמר במגילת אסתר כי שליחי אחשוורוש יצאו לדרכם "מבוהלים ודחופים" (ח, יד), וכי "סריסי המלך הגיעו ויבהילו להביא את המן אל המשתה" (ו, יד), היינו עשו זאת במהירות ובחיפזון (וראו גם דברי הימים־ב כו, כ).

ואת עשיר. כמו ואת רשעי', והטעם הגוים שהם עשירים כנגד ישראל, והנכון בעיני, שטעם הפסוק, שכל כך היה ישראל בצער בגלות, שהיה רוצה שימות עם הגוים, כמו תמות נפשי עם פלשתים (שופטים ט"ז ל'), והכתוב אמר ויתן על מחשבתו, כמו וילחם בישראל (יהושע כ"ד ט') על בלק, והעד כי זה מרוב הצער, שאמר על לא חמס עשה כי הגוים יצערו ישראל חנם, ולא בעבור מעשה שעשו, ולא דבור רע שידברו שהוא נכון להתפרש לשני עניני', ואם טען טוען, והלא במות לא תשתנ' במלת על במותימו, ומדוע השתנה במלת במותיו, יש להשיב, כי זאת המלה תבא על שנים משקלים, כמו סריסי פרעה (בראשית מ' ז') וסריסי המלך (אסתר ו' י"ד):

"ובבוקר אמור למלך ויתלו וגו'". מה שאמר "[ובבוקר] אמור אל המלך ויתלו אותו", דבר זה מפני כי כל הענינים שנעשו במגילה הזאת לא היה המשך [זמן] להם. כי כאשר פרשנו גם כן למעלה מה* שקרא גאולה זאת "אילת השחר" (תהלים כב, א), כמו האילה שהיא קופצת במהירות מכאן לכאן, וכמו השחר שממהר לצאת מן האפילה אל האורה, ולכך קרא הגאולה זאת "אילת השחר". וכמו שהיא הגאולה כך היה הצרה, כי* בי"ג נכתבו הכתבים (למעלה ג, יב), והיו הרצים יצאו דחופים הן בצרה שתבא על שונאי ישראל (שם פסוק טו), הן בגאולה, שאמר* (למעלה פסוק ה) "מהרו את המן לעשות את דבר אסתר", "מהר קח את הלבוש ואת הסוס" (להלן ו, י). ועוד כתיב (שם פסוק יד) "ויבהילו להביא את המן", וכמו שנתבאר למעלה בהקדמה ענין זה. והטעם הוא ענין מופלג, כי דבר זה מורה על ענין שאינו תחת המשך הזמן כלל, רק ממעלה* שהוא על הזמן, ולכך הוא במהירות היותר. וזאת העצה היא חכמת חכמים. ובזה יתורץ גם כן מה הוא עצה של חכמה שנתנו לו אוהביו. אבל העצה הזאת שיהיה ממהר בזה, לא כמו שאר דברים שהאדם רוצה להשיג מן המלך, ממתין עד שיגיע השעה שהוא ראוי לזה. וכאן אמרו "יעשו עץ גבוה וגו' ובבוקר", בלא המשך זמן יבא אל המלך ויתלו את מרדכי. ואמרו ש"יבא עם המלך אל המשתה", כלומר שיסיר אותו מדעתו לגמרי, כאילו לא היה בעולם. ודבר זה נכון למעשה הזה בפרט.