פרשנות מצטטת על אסתר ז:ח

כִּי טוֹבִים. לִי דוֹדֶיךָ מִכָּל מִשְׁתֵּה יַיִן וּמִכָּל עֹנֶג וְשִׂמְחָה. וְלָשׁוֹן עִבְרִי הוּא לִהְיוֹת כָּל סְעֻדַּת עֹנֶג וְשִׂמְחָה נִקְרֵאת עַל שֵׁם הַיַּיִן, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן", "בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן", "וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם". זֶהוּ בֵאוּר מַשְׁמָעוֹ. וְנֶאֱמַר דֻּגְמָא שֶׁלּוֹ עַל שֵׁם שֶׁנָּתַן לָהֶם תּוֹרָתוֹ וְדִבֵּר עִמָּהֶם פָּנִים אֶל פָּנִים. וְאוֹתָם דּוֹדִים עוֹדָם עֲרֵבִים עֲלֵיהֶם מִכָּל שַׁעֲשׁוּעַ. וּמֻבְטָחִים מֵאִתּוֹ לְהוֹפִיעַ עוֹד עֲלֵיהֶם לְבָאֵר לָהֶם סוֹד טְעָמֶיהָ וּמִסְתַּר צְפוּנוֹתֶיהָ, וּמְחַלִּים פָּנָיו לְקַיֵּם דְּבָרוֹ. וְזֶהוּ: "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ":

הגם וכו'. אסתר ז', ח'.

נשוב, אפוא, לנטילת הידיים. הדמיון בין הלכות נטילת ידיים לנוהגים (חוקי החברה) הרומאיים רב מאוד. מתבקשת השערה שלפנינו השפעה של התרבות הזרה, כלומר שהנוהג היווני חדר לסעודות הציבוריות בחברה היהודית. אנו מציעים תהליך מורכב יותר. ההסבה מופיעה כבר בספר שיר השירים (א יב), וכן היא מופיעה בציור קיר אשורי. גם אחשורוש ואסתר יושבים בסעודתם על מיטות, וכנראה הסבו (אסתר ז ח). מסתבר שהנוהג חדר למזרח כבר בתקופה האשורית, ובעיני חכמים לא היה זה נוהג יווני אלא נוהג של כל שכבת העילית. נוהג הנטילה וסדרי הסעודה אפיינו את סעודות הכוהנים במקדש, שבהן לא שתו יין, אך יתר פרטי המעמד נשמרו. משם הועברו לחברת העילית הירושלמית, ולחברה היהודית בכלל.