פרשנות מצטטת על אסתר ח:א

והוה ליה למימר 'לא הגידה את עמה בלבד', וכיון שלא ידעו עמה, אם כן גם כן לא ידעו משפחתה. אבל לא היתה אסתר מעלמת עמה בשביל שהיתה יראה באולי יחשבו האומות שתגדיל אסתר כל עמה, כי אין לחוש לדבר זה. רק בשביל שעל כל פנים היתה צריכה להעלים משפחתה, כי זה בודאי יחשבו כל השרים עליה שתגביה אסתר את מרדכי, כמו שעשתה באמת* (להלן ח, א-ב). וכיון שעל כל פנים הוצרכה להעלים מולדתה, העלימה גם כן אומתה, מטעם אשר אמרנו שלא יחשבו עליה שתגדיל את אומתה ותגביה אותם. ובלאו הכי גם כן לא קשיא, כי פירוש "מולדתה" שהיא ממשפחת מלכים, כי כן באמת אסתר היתה מזרע שאול המלך (רש"י כאן). ואם אמר "לא הגידה אסתר את עמה", אפשר לומר כי מכל מקום הגידה משפחתה, שהיא בת מלכים, ולכך אמר "ואת מולדתה". גם נראה לומר כל שהם בדת אחת נקראו "עמה". ולפיכך אף אם לא הגידה עמה, אפשר כי הגידה מולדתה. כי כאשר יגיד איש מולדתו, עדיין אין ידוע עמו אשר הוא מצורף אליו. ולכך אמר שלא הגידה אסתר מולדתה.

"וחמת המלך שככה". מה שהוצרך לומר "חמת המלך שככה", ומה בכך אם לא היה שככה, הרי (-בחימה-) [החימה] היה על המן בלבד, ויותר היה טוב שלא היה חמת המלך שככה על המן. ולכך דרשו במדרש "וחמת המלך שככה", שתי שככות; האחד מלך מלכי המלכים, והשני מלך בשר ודם. ורצה לומר שהכתוב בא לומר כי חמת המלך עליון שככה. ואל תאמר כי עדיין חמת מלך עליון אינה שככה, כי ישראל היו חוטאים, ונגזר עליהם כליון, ונהפך הגזירה על המן אשר היה מבקש רעתם. ואותם שחטאו ונגזר הגזירה עליהם, יהיו (-מ-)קיימים. ואם כן עדיין חס ושלום יש לחוש לגזירה אחרת מן השם יתברך. ועל זה אמר שאינו כך, כי שככה חמת מלך עליון, ובשביל זה שככה חמת המלך בשר ודם גם כן. ולא תאמר כי אותם דברים שזכר המן על ישראל, כמו שנזכר בדברי המן, עדיין היו בלב המלך. ומה שדרשו (מגילה טז.) "שתי שככות", מדלא כתיב "וחמת המלך שך", אלא שתי שכיכות; האחד למלך עליון, והשני על מלך בשר ודם, כמו שאמרנו. ומעתה יבא הכתוב על נכון; "ויאמר המלך תלהו עליו וחמת המלך שככה" (פסוקים ט, י), דהיינו חמת מלך עליון וגם חמת מלך בשר ודם גם כן שככה, ולכך (להלן ח, א) "ביום ההוא וגו'".