וַיִּֽקָּהֲל֞וּ היהודיים [הַיְּהוּדִ֣ים] אֲשֶׁר־בְּשׁוּשָׁ֗ן גַּ֠ם בְּי֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר וַיַּֽהַרְג֣וּ בְשׁוּשָׁ֔ן שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וּבַ֨בִּזָּ֔ה לֹ֥א שָׁלְח֖וּ אֶת־יָדָֽם׃
אור חדש
כתיב "עתודים" וקרי "עתידים". כי רצה לומר שיהיו מכינים עצמם קודם מי שילך לפניהם ובראשם, כמו עתודים שהולכים בראש הצאן. ונקראו האצילים "עתודים", כדכתיב בישעיה (יד, ט) "כל עתודי ארץ". וכתב (-הרוק'-) [הרד"ק] שנקראו האצילים* "עתודים" מפני שהם הולכים לפני העם כעתודים לפני הצאן, לכך כתיב "עתודים". וקרי "עתידים", שיהיו מוכנים להם אותם שילכו לפניהם כעתודים. ודבר זה הוא עיקר במה שיכינו עצמם מי שילך לפניהם, ובשביל זה יהיו יחד כאשר יבאו הם על שונאיהם, ולא יהיה כל אחד בפני עצמו ויעשה כל אחד מה שירצה, כי דבר זה שיהיה להם חבור יחד. ובפרט לישראל שיהיו כאחד, ואז השכינה עמהם. ולכך כתיב (להלן ט, טו) "ויקהלו היהודים", שיהיה להם אסיפה וקהל ביחד, ואז השכינה עמהם.