כַּיָּמִ֗ים אֲשֶׁר־נָ֨חוּ בָהֶ֤ם הַיְּהוּדִים֙ מֵא֣וֹיְבֵיהֶ֔ם וְהַחֹ֗דֶשׁ אֲשֶׁר֩ נֶהְפַּ֨ךְ לָהֶ֤ם מִיָּגוֹן֙ לְשִׂמְחָ֔ה וּמֵאֵ֖בֶל לְי֣וֹם ט֑וֹב לַעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֗ם יְמֵי֙ מִשְׁתֶּ֣ה וְשִׂמְחָ֔ה וּמִשְׁל֤וֹחַ מָנוֹת֙ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֔הוּ וּמַתָּנ֖וֹת לָֽאֶבְיוֹנִֽים׃
עיקר תוספות יום טוב
דלעשות ימי משתה כתיב את ששמחתו תלויה בב"ד יצא זה ששמחתו בידי שמים ואינו מתקנות מרדכי:
משנת ארץ ישראל
חל להיות ערב שבת כפרים מקדימים ליום הכניסה – הקרוב לפורים, הוא יום חמישי, בשלושה עשר בחודש, ועיירות גדולות ומוקפות חומה קוראים בו ביום – אף יושבי ערים מוקפות חומה אשר דינם לקרוא בחמישה עשר קוראים בארבעה עשר, בערב שבת, שכן אין קוראים את המגילה בשבת. המשנה מניחה כעובדה קיימת שאין קוראים את המגילה בשבת, אך אינה נותנת את טעמו של האיסור. בתלמוד הבבלי (ד ע"ב) רבה מסביר: "הכל חייבין בקריאת מגילה, ואין הכל בקיאין במקרא מגילה, גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים. והיינו טעמא דשופר, והיינו טעמא דלולב". כלומר, זהו אף הטעם שאין תוקעים בשופר מחוץ למקדש בשבת, ואין נוטלים לולב בשבת מחוץ למקדש. רב יוסף מפרש את הטעם: "מפני שעיניהן של עניים נשואות במקרא מגילה", כלומר העניים מחכים לקריאת המגילה כדי לקבל את ה"מתנות לָאביֹנים" (אסתר ט כב). בירושלמי בסוגייתנו אין כל הסבר לקביעה שאין קוראים את המגילה בשבת, אבל לאיסור תקיעת שופר בשבת מחוץ למקדש, ולקביעה שנוטלים לולב בשבת רק כשחל יום ראשון של סוכות בשבת אולם אין הוא ניטל בשאר ימות החג, ניתנו טעמים אחרים393בירו', ראש השנה פ"ד ה"א, נט ע"א, מובאות אסמכתות להלכה שאין תוקעים בשופר בשבת מחוץ למקדש. מן הכתובים וכטעם לכך מובאים דברי רבי שמעון המסבירים שתקיעת שופר היא חלק מהקרבת הקרבנות "במקום שהקרבנות קריבין", ובשבת אין תוקעין אלא במקדש. ראו אלון, מחקרים א, עמ' 111-106. .