פרשנות מצטטת על אסתר ט:כז

הקורא את המגילה למפרע – בספרות חז"ל משתמשים במילה "למפרע" במשמעות של קריאה בסדר הפוך של אותיות, של מילים, של חצאי פסוקים או של פסוקים שלמים. בקריאה כזו השתמשו לשם דרשה (פסיקתא דרב כהנא, פסקא יב, כד, עמ' 222; בבלי, שבת קה ע"א) או מתוך כוונה מגית (מסכת סופרים פ"ט ה"ב, עמ' 345). ההלכה דורשת קריאה ישרה של הפסוקים (ירו', עג ע"א; בבלי, יז ע"א), קריאת פסוקים "ככתבם" (אסתר ט כז). בתוספתא ובתלמודים נאמר: וכן בהלל וכן בתפילה וכן בקריאת שמע (תוס', פ"ב ה"א; ירו', עג ע"א; בבלי, יז ע"א). הירושלמי בסוגייתנו מביא דוגמה לקריאה למפרע בהלל: במקום "ממזרח שמש עד מבואו מהֻלל שם ה' " (תהלים קיג ג) הוא קורא: "מהֻלל שם ה' ממזרח שמש עד מבואו" (ירו', שם). כך פירשו רוב המפרשים, אולם הרמב"ם פירש שלמפרע הוא לפני הזמן. פירוש זה אפשרי בסוגיות אחרות (משנה, מקוואות פ"ב מ"ב; נידה פ"ז מ"ב), אך אינו עולה בקנה אחד עם הדרשה שהמגילה תהיה "ככתבם".

אלא שהכפרים מקדימין. כלומר מאחר שמוקפין קורין בט״ו ושאין מוקפין בי״ד הכל בכלל, והיכי משכחת תו י״א י״ב וי״ג, אלא שהכפרים נתנו להם רשות להקדים קריאתן ליום הכניסה יום ב׳ בשבת שלפני י״ד, או ה׳ בשבת, שהן יום הכניסה שהכפרים מתכנסים בעיירות למשפט, לפי שב״ד יושבים בב׳ וה׳ בתקנת עזרא. א״נ מתכנסין הכפרים לעיירות בב׳ וה׳ לשמוע קריאת התורה, והכפרים אינם בקיאים כל כך לקרות וצריכים שיקראנה להם אחד מבני העיר, ולא הטריחום חכמים לחזור ולבא ביום י״ד, כדי שיהיו פנויים ביום פורים להספיק צרכי סעודת פורים לבני העיירות. ומצאו לדבר זה רמז מן המקרא דכתיב (אסתר ט׳:ל״א) לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם, ואי לא תקון מרדכי ואסתר אלא י״ד וט״ו הכתובים במקרא, לימא קרא בזמנם, מאי זמניהם, ש״מ עוד ב׳ זמנים אחרים חוץ מאותן הכתובים במגילה, וי״ג לא צריך קרא לרבויי שיהא ראוי לקריאה, שעיקר הנס בו היה, שבו נקהלו להנקם מאויביהם בין בשושן בין בשאר מדינות. על כרחך לא רבי קרא אלא י״א וי״ב. ואין לומר דרבי ט״ז וי״ז שלאחר י״ד וט״ו הכתובים במגילה, דאמר קרא (שם) ולא יעבור:

חל להיות. י״ד. בע״ש. עיירות ומוקפין קורין בו ביום, שאין קריאת מגילה בשבת, גזירה שמא יטלנה בידו ויעבירנה ד׳ אמות ברשות הרבים, ואם יאחרנה עד אחד בשבת הוה ליה י״ו, ואמר קרא ולא יעבור. ואע״פ שבני הכרכים קורין המגילה בי״ד כשחל ט״ו להיות בשבת, מ״מ אין קורין ויבא עמלק אלא בשבת שהוא יום ט״ו, ומפטירים פקדתי, ושואלין ודורשין בהלכות פורים כל אותה שבת. וסעודת פורים אית דאמרי דעבדי לה ביום י״ד שבו קורין את המגילה, ואית דאמרי דמאחרין אותה לאחר השבת. והכי משמע בירושלמי דסעודת פורים שחל להיות בשבת מאחרין ולא מקדימין. ולכ״ע אין עושים אותה בשבת: