פרשנות מצטטת על אסתר ט:ל

לשם אל יאתה כל הגדולה. מאד הוא נעלה על כל תהלה.
לאברהם בנו מאיר יצ"ו עוז. אשר הואיל לפרש המגילה.
נאם אברהם הספרדי הנקרא בן עזרא אין עזרה כי אם מהשם החוקק חוקת עולם על לב המשכיל בהקיצו גם בחלום ידבר בו ובו יתמוך בהתחילו לעשות כל מעשה גם יזכרנו תמיד טרם מוצאי פיו והנה אין במגילה הזאת זכר השם והיא מספרי הקדש ורבים השיבו כי הוא ממקום אחר וזה איננו נכון כי לא נקרא השם מקום בכל ספרי הקדש רק נקרא מעון שהוא לעולם גבוה וקדמונינו ז"ל קראוהו מקום בעבור שכל מקום מלא כבודו ועוד מה טעם למלת אחר והנכון בעיני מזאת המגילה חברה מרדכי וזה טעם וישלח ספרים וכולם משנה ספר אחד שהוא המגילה כטעם פתשגן והעתיקוה הפרסיים ונכתבה בדברי הימים של מלכיהם והם היו עובדי עבודה זרה והיו כותבין תחת השם הנכבד והנורא שם תועבתם כאשר עשו הכותים שכתבו תחת בראשי' ברא אלהים ברא אשימא והנה כבוד השם שלא יזכרנו מרדכי במגילה.

ומש"ה נקראת התורה בכללה אמתה ש"ת כדאיתא במגילה ד' ט"ז לענין שרטוט, דכמו שמלך יש לו חותם ידוע והוא בקיצור, וזה החותם עצמו מצויר באר היטב על דגלי בעלי מלחמתו בנס בפ"ע ושמה מפורש כל המרומז בחותם הקצר, כך אמת הוא קיצור שמו ית' ראש וסוף ותוך כ"ד אותיות התורה, ואמתה ש"ת הוא החותם הגדול שבו מפורשים כל צרופי שמותיו ית', והכל בכלל אמת.

ומפני כי ימי פורים הוא מצד שהשם יתברך הוא צורת ישראל, ואין זה מצד עצמם*, לא היה להם תשועה כלל רק מן השם יתברך. ולפיכך אמרו (מגילה ז:) שחייב אדם לבסומי ביומא דפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. כלומר כי כאשר אדם מגיע למדה זאת, אין לו שום עזר כלל, כי לא ידע דבר, ואין לו יכולת. וכך ישראל באותו שעה, לא היה העזר והתשועה דבר מה מצד עצמם, רק מן השם יתברך היתה הישועה הזאת לגמרי, והיה כאיש אשר לא ידע דבר, שאין לו תשועה מצד עצמו כלל. כך הוא פירוש זה. ועם כי כבר נתבאר למעלה עניין זה גם כן, הלא הכל שורש אחד אמת ונכון. ועוד יתבאר בסוף המגילה בפסוק (להלן ט, ל) "דברי שלום ואמת".