שְׂא֗וּ אֶת־רֹאשׁ֙ כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֔וֹת כָּל־זָכָ֖ר לְגֻלְגְּלֹתָֽם׃
ברטנורא
והאחין מן האב. דכתיב (שם) ממשפחתו וירש אותה, ומשפחת אב קרויה משפחה דכתיב (שם א) למשפחותם לבית אבותם:
מזרחי
לבית אבותם על שבט האב יתיחסו ולא אחר האם. פי ולא שבט האם והוצרך לזה שלא תאמר על משפחת האב יתיחסו ולא על משפחת האם והא דכתיב בפרשת במדבר למשפחותם לבית אבותם כבר פירש שם למשפחותם לידע מנין כל שבט ושבט לבית אבותם מי שאביו משבט אחד ואמו משבט אחר וכו' אבל מי שאביו ממשפחה אחת ואמו ממשפחה אחרת ושניהם משבט אחד מאי נפקא מינה אם יתיחסו הבנים אחרי משפחת האב או אחרי משפחת האם והלא שתיהן יחד משבט א' הם וכוונת הכתוב במנין זה אינו רק לדעת מנין כל שבט ושבט לא מנין כל משפחה ומשפחה כמו שנראה ממנין השבטים לפי' הוצרך לומר דקרא דלבית אבות לא אתא אלא להיכא שהיתה משפחת האם משבט א' ומשפחת האב משבט אחר שיתיחסו הבנים על שבט האב ולא על שבט האם:
הטור הארוך
מבן עשרים שנה ומעלה לבית אבותם. ואינו אומר למשפחותם י"מ בשביל שאמר למטה בכל אחד ואחד למשפחותם. ובראובן לא אמר למשפחות' לפי שנתערבו ממשפחותיו עם קרח ונאבדו עמו. ולמעל' כתבתי טעם נכון למה אינו אומר כאן למשפחותם: