לִֽיהוּדָ֕ה נַחְשׁ֖וֹן בֶּן־עַמִּינָדָֽב׃
אבן עזרא
ראובן. ויהודה כל שהוא נע כזי"ן זבולן בהכנס עליו אחת מאותיות בוכ"ל וראוי להיות האות המשרת בשוא נע, והנה אין יכולת בלשון לקרוא שני שואין נעים, על כן שמו חירק תחת האות המשרת, כי אז היה בי"ת האות המשרת הנכנס עליו יאמרו בִּזבולן, ואם כ"ף או למ"ד כִּזבולן, לִזבולן, ואם וי"ו יאמרו שורק תחת חירק, כאלו הוי"ו בקריאת אלף, כמו וזבולן, כי המלה תראה כקריאת אל"ף או זבולן, ואם היה האות הראשון יו"ד כמו יהודה, שהיו"ד מאותיות הנעלמות יעלימוהו, כמו נעלה ביהודה (ישעי' ז' ו') כִיהודה ליהודה נחשון (במד' א ז), כי עתה היו"ד הוא נעלם, ואינו נזכר ונרגש בשפה, וגם ככה עם וי"ו ויהודה, והנה נכתבו השבטים הנה כסדר תולדותם:
גור אריה
צריך לבדוק באחיה. דאם לא כן "אחות נחשון" למה לי, וכי לא ידענו דהיה נחשון בן עמינדב (במדבר א, ז), בפרק יש נוחלין (ב"ב קי.). והטעם ידוע למבינים, כי האשה בה תלוי ענין הבנים כמו שהתבאר למעלה בפרשת וישלח (בראשית לה, ח, אות ו) אצל רבקה שהוציאו מטתה בלילה שלא יאמרו ארור הכרס שיצא ממנו עשו. אבל מן האשה אין ראיה, כי היא כמו כלי הבלתי נשלם, שהאשה כלי בלתי נשלם, ואין ראיה מן הבלתי נשלם. ולפיכך יש ראיה מן אחיה הזכרים שהם נשלמים, שכל זכר כלי נשלם, וממנו יקח בחינה, ולכך צריך לבדוק באחיה: