וְאֵ֨ת כָּל־הָעֵדָ֜ה הִקְהִ֗ילוּ בְּאֶחָד֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י וַיִּתְיַֽלְד֥וּ עַל־מִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֗וֹת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֛ה וָמַ֖עְלָה לְגֻלְגְּלֹתָֽם׃
הטור הארוך
מבן עשרים שנה ומעלה לבית אבותם. ואינו אומר למשפחותם י"מ בשביל שאמר למטה בכל אחד ואחד למשפחותם. ובראובן לא אמר למשפחות' לפי שנתערבו ממשפחותיו עם קרח ונאבדו עמו. ולמעל' כתבתי טעם נכון למה אינו אומר כאן למשפחותם:
חזקוני
ימול בשר ערלתו ערלתו ודאי דוחה את השבת ואין הספק דוחה שבת ואין בין השמשות דוחה שבת. והכי תנן קטן נמול לשמונה לתשעה לעשרה לאחד עשר לשנים עשר לא פחות ולא יותר. כיצד, כדרכו לשמיני לתשעה כיצד כשנולד בין השמשות שהרי ליום השמיני של מחר הוא נמול דשמא בין השמשות יום הוא ונמול לתשעה. לעשרה כיצד כשנולד בין השמשות של ערב שבת אי אפשר למולו בשבת הבאה דשמא תשיעי הוא והויא לה מילה הבאה שלא בזמנה ואינו דוחה שבת וצריך להמתין עד לאחר השבת שהוא עשירי. לעשתי עשר כיצד כשנולד בבין השמשות של ערב שבת וחל יום טוב להיות סמוך אחר השבת השנייה ללידתו אין מילה שלא בזמנה דוחה אותו ונמול לעשתי עשרה. לשנים עשר כיצד כשנולד בין השמשות של מוצאי כ״ב באלול והכנסת כ״ג באלול שחל ביום חמישי בשבת אי אפשר למולו ביום חמישי הבא שהוא יום ראשון של ראש השנה דשמא תשיעי הוא ולא למחרתו ששי בשבת שהרי שניהם קדושה אחת ולא למחרתו ליום שבת וצריך להמתין עד לאחר השבת שהוא יום שנים עשר. יעקב איש נבוריא הורה בצור מותר למול בנה של צורית בשבת שמע רב חגי אמר ליה איתא לקי, אמר ליה בר אינשי הורה מילתא דאורייתא ולקי, אמר ליה ומה היא דאורייתא א״ל דכתיב ויתילדו על משפחותם לבית אבותם אמר ליה לא הורית טבת דכתיב לא תתחתן בם כי יסיר את בנך מאחרי, תסיר לא נאמר אלא יסיר פי׳ חתנך צורי יסיר את בנו שהוא בנך מאחרי ללמדך בנך הבא מזה הצורי קרוי בנך ואין בנך הבא מן הצורית קרוי בנך אלא בנה אמר ליה רצוף ריצפך דהוא טבא לאולפנא.
חזקוני
ואומר אליכם בעת ההיא וגו' עד כל הדברים אשר תעשון הוא שנאמר בפרשת יתרו נבול תבול וגו׳ ויבחר משה אנשי חיל וגו'.
חזקוני
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
יש לה חייס - דמשפחת אב קרויה משפחה דכתיב ויתילדו על משפחותם לבית אבותם (במדבר א׳:י״ח):