פרשנות מצטטת על במדבר א:מז

הדשנה מחלב, נעשתה שמנה ודשנה מרוב חלב שאכלה. מלת הֻדַּשְׁנָה היא בנין הָתְפָּעַל כמו התפקדו (במדבר א' מ"ז, ב' ל''ג, כ''ו ס''ב, ומלכים א' כ' כ''ז), הֻכַּבֵּס (ויקרא י"ג נ"ה), הֻטַּמָּאּה (דברים כ"ד ד'), אלא שהראשון (התפקדו) רפי, והאחרים דגושים. בנין התפעל הוראתו לפי דעתי (היום כ''ה אלול תרכ''ג) כבנין פעל, כי הלוים לא התפקדו ענינו כענין אשר פקד על פי משה (שמות ל''ח כ''א), הכבס את הנגע ענינו כענין וכבס שנית (ויקרא י''ג נ''ח), והטמאה ענינו שהאשה קבלה טומאה על ידי אדם שטמא אותה בשכיבתו, והנה היא מטמאה (פעל תולדה דפעל). וכן כאן הדשנה מחלב ענינו כענין מה שכתוב בפסוק שאחר זה ועפרם מחלב ידשן. ונ''ל כי בתחלה הוסיפו על אותיות השרש הברת הת להורות שהפועל פועל על ענמו, והברת הת להורות על קבלת הפעולה מיד אחרים; ואחר זמן השמיטו הברת הת, והטילו תנועתה על פ"א הפועל ואמרו פעל ועדיין תיבת הֻדַּ֣שְׁנָה זרה משני פנים, כי הש"ין היתה ראויה להיות דגושה, והטעם היה ראוי להיות בלמד הפועל (הֻדַּשְּׁנָ֣ה); ונ"ל שעשו כן כדי שלא נחשוב שהמלה מענין דשן ואפר כמו ודשנו את המזבח (במדבר ד' י"ג), ועולתך ידשנה סלה (תהלים כ' ד'), ומהטעם הוה עצמו היה לדעתי שלא נכתב ועולתך ידשן, כדי שלא יובן מענין דשן ושמן. ונ"ל כי כשהתיבה נקראת בטעם על הדל"ת השומע נוטה להבין אותה להוראת השמנינות, כי ידמה לו שהיא משרש דוש, והעגלה השמנה נקראת עגלה דשה (עיין פירושי למעלה א' ג'), ואולי שרש דשן נגזר משרש דוש, מפני שהבהמה הדשה היא שמנה.

חוץ משבטו של לוי. הנה כאן כתוב כשש מאות אלף רגלי הגברים. משמע שלא היה יותר. אך אחר העיון הדבר מוכרח שאצל המשכן היה החשבון ת"ר אלף ועוד ג' אלפים וד' מאות. וכן בריש במדבר שנתוסף על החשבון של יוצאי מצרים ג' אלפים וה' מאות על שנתחדש החשבון בתשרי וכמ"ש במ"ר פ"א ס"ט ובביאורי שם ובריש במדבר מפורש והלוים למטה אבותם לא התפקדו בתוכם וכן לא היה בחשבון של שקלי המשכן ולא בחשבון יוצאי מצרים ודו"ק:

והלוים לא התפקדו. לבאר שלא נחשוב אחד מהם עם הפקודים בנסעם: