פרשנות מצטטת על במדבר א:נג

וישלחו מן המחנה. שָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת הָיוּ שָׁם בִּשְׁעַת חֲנִיָּתָן, תּוֹךְ הַקְּלָעִים הִיא מַחֲנֵה שְׁכִינָה, חֲנִיַּת הַלְוִיִּם סָבִיב כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּפָרָשַׁת בְּמִדְבַּר סִינַי, הִיא מַחֲנֵה לְוִיָּה, וּמִשָּׁם וְעַד סוֹף מַחֲנֵה הַדְּגָלִים לְכָל אַרְבַּע הָרוּחוֹת הִיא מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל; הַצָּרוּעַ נִשְׁתַּלַּח חוּץ לְכֻלָּן, הַזָּב מֻתָּר בְּמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וּמְשֻׁלָּח מִן הַשְּׁתַיִם, וְטָמֵא לָנֶפֶשׁ מֻתָּר אַף בְּשֶׁל לְוִיָּה, וְאֵינוֹ מְשֻׁלָּח אֶלָּא מִשֶּׁל שְׁכִינָה, וְכָל זֶה דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ מִן הַמִּקְרָאוֹת בְּמַסֶּ' פְּסָחִים (דף ס"ז):

משכן לעדות. דורש מדה יו"ד שתי פעמים המשכן משכן העדות וגם לא פורש בתורה מה נעשה במותר ע"כ דורש שמהמותר צוה הש"י לעשות משכן לעדות וצע"ג מהו ענין של משכן העדות שלא יתכן לומר שעשה משכן מיוחד ללוחות העדות שהרי מפורש שבמשכן אהל מועד עשה ק"ק ושם נתן הארון עם לוחות העדות ולבד זה מצאתי בחפשי דרך להבנת מדרש זה. בילקוט בהעלותך (בשם מדרש אספה שאינו בידינו) על פסוק ויעמד אותם סביבות האהל באהל הדברות שהוא חוץ מן המחנה שני אהלים עשו. אהל לעבודה ואהל לדברות (וזהו מ"ש בילקוט כאן משכן לדברות כוונתו לדברי ילקוט זה) וכמדת הפנימי כך היה החיצון והלוים היו משמשין זה וזה בעגלות שנאמר ושמרו את משמרתי ואת משמרת אהל מועד לכל עבודת הקודש שני אהלים עשו וכו' ע"ש עכ"ל שבא לפרש מ"ש שם וישארו שני אנשים במחנה ולא יצאו האהלה ויתנבאו במחנה ואח"כ כתוב ויאסף משה אל המחנה הוא וזקני ישראל הרי שהיה אהל של דברות חוץ למחנה והרי המשכן היה בתוך המחנה כמ"ש בריש במדבר סביב לאה"מ יחנו והרי הם שני כתובים מכחישים והכריעו ממ"ש בפר' משכן ומפסוק ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה וכו' וקרא לו אהל מועד וכו' כל הענין הרי אהל לדברות תחלה במחנה ואח"כ חוץ למחנה קודם שעשו המשכן שב אל המחנה כמ"ש לעיל פר' מ"ה בד' סימנים הראשונים וכן הוא בתד"א פרק ד' שבמ' יום האמצעים צוה לו להכניס האהל לתוך המחנה וביה"מ לבא שם כל מבקש ה' לתפלה ולתורה ושם היה מקום המיועד לדיבור הש"י עם משה וכשעשה המשכן היה המשכן קבוע בתוך המחנה ועשו עוד אהל אחר כמדת הפנימי כי תחלה היה אהל סתם ובזה נתבאר הכל הש"י יאיר עינינו במאור תורתו. ומ"ש משכן העדות כמ"ש תחלה ומשה יקח את האהל וגו' וקרא לו אה"מ. כך כאן קראו משכן העדות על שהיה כמדת המשכן:

לסוסתי ברכבי פרעה כו' הכונה לומר כי הזמנים שהיו בהם ישראל שלימים עד כניסתם לארץ הם ג' זמנים והם רמוזים בכתובים כנגד זמן שעמדו על הים ואמרו שירה אמר לסוסתי ברכבי פרעה כאשר סוס ורוכבו רמה בים טעם או' לסוסתי רז"ל דרשו מה שדרשו אלא שלפי דרכינו המכוון הוא על היותה אז שלימה בעיני ה' וכנגד זמן קבלת התורה שאמרו נעשה ונשמע אמר נאוו לחייך בתורי' פי' מ"ש בפיה' בקבלת התורה ואמר תורים להיותם ב' תורות שבכתב ושבע"פ אשר ע"ז אמרו נעשה ונשמע וכמו שפי' בפ' וישמע יתרו בטעם הקדמתם לומר העשיה לשמיעה כפי הפשט וכנגד זמן שבנו המשכן אמר צוארך בחרוזים שבית ה' יתייחס אליו צואר שהוא מקום המשובח בגוף כאו' ז"ל ויפול על צוארי בנימן אחיו ואו' בחרוזים להיותו בנוי מכמה מינים מכסף וזהב והמכוון בזה כי בג' זמנים הללו תא' כי היא הגדילה אהבתה בו וז"א דמיתיך רעיתי פי' דומה אני כי בזמנים הללו תחשב שאתה רעיתי. או יא' שאני חושב בך שיש לך דימוי שאתה רעיתי וכן כאשר נאוו לחייך כו' וכן כאשר צואריך כו' ולזה משיב האדן כי כל האהבה משלו היא ולהוכיח כי שלו גדול משלה והתחיל להשיב במה שסיים כנגד צוארך בחרוזים אמר אדרבה לי הוא השבח תורי זהב נעשה לך כו' והוא ע"ד או' ז"ל על פ' משכן העדות שהוא עדות לכל העולם שהקב"ה משרה שכינתו בישראל ומחל להם במעשה העגל שמלבד השכינה בתוכם מחל להם הקב"ה כאו' ז"ל במד' אר"י סי' לכל באי עולם שאין סליחה אלא לישראל ולז"א כי אותו מעשה שהשרה שכינתו בתוכם טובה גדולה עשה בזה וז"א תורי זהב נעשה לך בזה ששכנתי עמך עם נקודות הכסף פירוש שהגם שעשית העגל לא פירשתי ממך. עוד ירצה כי אותו הממון שנתתם לבנין בהמ"ק ממני הכל לי הכסף ולי הזהב ואו' נעשה ולא אמר עשיתי לך לב' הפי' תתיישב למה שפי' כי לו יאה השבח אמר נעשה לומר כי המעשה הזה לא כבר עבר אלא תמיד הוא עושה אותו בכל דור ודור ולרמוז ג"כ על בית עולמים שיבנה בימינו כי אדרבה זה חסדו אשר יתחסד עמנו. לפי' הב' גם כן תתישב ע"ד או' ז"ל על פ' ויקחו לי תרומה שאדרבה הם הלוקחים שכל מי שנתן הכסף לבנין בהמ"ק נתברך ומצא בממונו יותר משיעורו הנה זה בא לתת ונמצא מקבל וכנגד קבלת התורה שאמרה נעשה ונשמע אמר זה היה אמת אם הייתם מקיימים מוצא שפתכם אשר לא כן היה אלא תוך חופתה זנתה כאומר ז"ל עלובה כלה כו' וז"ש עד שהמלך במסיבו כו' וכנגד זמן הג' שהוא עת שעלו מן הים ואומרו שירה אמר צרור המור כו' שעלו מן הים והיו שלימים בלי עון כאו' ז"ל על פסוק ויסע משה וכו' שהסיען מעונותיהם לז"א צרור המור כו' ואז"ל מה דרכו של צרור המור אשה נותנת אותו בין שדיה כשהיא עומדת הוא נופל פי' בכל מקום שיהיה מצוי הוא ליפול ממקום הנחתו כך ישראל הגם שאז היו שלימים תכף ומיד וילונו העם על משה כו' ואמרו במד' ר"א המודעי אומר למודים היו ישראל להיות אומרים דברי תרעומת כו' ולא על משה לבד אמרו אלא כלפי הגבו'. וז"א צרור המור וכו' באופן אין אהבתה כאהבתו יתב' בה וטעם שמדבר במקומה והוא הוא בעל הדברים לומר כי עניינים אלו אמתיים בה ובעשותה אותם היא אמירתם:

עמו במחיצתו - ובמדבר נמי היו ג' מחנות לפנים מן הקלעים מחנה שכינה והלוים יחנו סביב למשכן העדות (במדבר א׳:נ״ג) זה מחנה לויה והדגלים ג' פרסאות זה מחנה ישראל ומשה היה לוי וקאמר עמו: