פרשנות מצטטת על במדבר ב:ב

בית אב. כמו בנין אב ונקט לשון בית אב כדי שיפול עליו לשון ודגלו עלי אהבה כדכתיב בבמדבר איש על דגלו באותות לבית אבותם וגם כאן מסיים כך הדרשה הה"ד איש על דגלו וכו' ודלא כפי' מ"כ:

והרמב"ן ז"ל פירש אות או מופת, אות סימן על דבר שיהיה אחרי כן בדמיונו, כענין שכתוב (במדבר ב׳:ב׳) איש על דגלו באותות, כי כשיאמר הנביא דבר פלוני עתיד להיות לדמיון שיהיה אחריו כך יקרא אות כמו שנאמר (ישעיהו ז׳:י״ד) לכן יתן ה' הוא לכם אות, והמלה נגזרת מן אתה, ומופת יאמר על דבר מחודש שיעשה לפנינו בשנוי טבעו של עולם, כענין שנאמר (דברי הימים ב ל״ב:ל״א) לדרוש המופת אשר היה בארץ, (יואל ג׳:ג׳) ונתתי מופתים בשמים ובארץ וגו', והיא מלה מוקצרת, מופת מופלאת, והיו במצרים אותות ומופתים, הוא שכתוב (דברים ד׳:ל״ד) במסות באותות ובמופתים, אותות הם שיקדים משה להודיעם טרם היותם, מופתים הם הנעשים לשעתם בדרך הפלא ושנוי הטבע, כענין המטה שקראו אות שהודיעו בתחלה וקראו מופת כשנעשה נחש לפני פרעה ולפני עבדיו, עד כאן.

וכל מקום שאתה מוצא נגד פנים למזרח. אינו רוצה לומר כל מקום שנאמר מנגד שהוא מזרח, דהא כתיב (במדבר ב, ב) מנגד סביב לאהל מועד יחנו, ואין פי' למזרח. אלא רוצה לומר, כל מקום שנאמר מנגד, על פאה מיוחדת, שמלת מנגד מורה על הנוכח, ונוכח האדם תמיד מורה על הפנים, ומזרח נקרא פנים. [רא"ם]:

נצבים עליו. לְפָנָיו, אֲבָל לָשׁוֹן נְקִיָּה הוּא כְּלַפֵּי הַמַּלְאָכִים: